|
|
עמוד:24
24 זיכרונות מ"בבל" באוקטובר 1973 גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023 הכול כבר מבינים כי פרצה מלחמה, ואנו בדרכנו אליה . אבל היא כל כך רחוקה, כאילו בארץ אחרת . שדה התעופה הומה אנשים . אלפים מצטופפים בטרמינל . אני תוהה כיצד נצליח בכלל לעלות על מטוס . לקראת החשכה, עודד ( עודד סלע ) מצליח להעלות אותנו על מטוס של "ארקיע" לרפידים ( שדה התעופה הצבאי בביר - גפגפה בסיני ) . ושוב אותה דממה מעיקה . אין דיילות, אין סוכריות, אין שתייה קרה . רק זמזום חדגוני של המנועים ואור קלוש אשר מאיר את פנים המטוס . רפידים . אני נעצר לרגע בפתח המטוס . הרוח המדברית היבשה והמוכרת טופחת שוב על פניי . שדה התעופה שרוי בעלטה גמורה . ריח כבד של שמן שרוף עומד באוויר . מטוסי קרב נוחתים וממריאים, ברעש מחריש אוזניים . בין לבין נשמעים מרחוק הדי התפוצצויות . הגענו ! עודד מוביל אותנו בפאתי שדה התעופה . חושך מצרים מסביב . אני נצמד לגבו של ההולך לפניי ומגשש את דרכי, אז גם מכה בי המחשבה כי פרט למדים שהבאתי מן הבית – אין לי כל ציוד צבאי, שלא לדבר על נשק . צללית של מסוק מסתמנת מולנו . אנו נדחסים לתוכו . הדלת נסגרת והמנוע נעור לחיים . אור המכשירים החיוור עולה מתא הטייס . נורה אדומה מאירה את בטן המסוק באור מסתורי . כאב עמום מתפשט בחלל הבטן . הכול מכונסים בתוך עצמם . איש אינו מוציא מילה . תחושה של פחד ושל חוסר אונים מפני הלא נודע . המסוק נוחת בשלום במנחת של אום חשיבה . איזו הקלה . שוב עלטה גמורה, וגם דממה . היכן המלחמה ? נעים לחוש שוב את הקרקע מתחת לרגליים . אנו נתפסים לדממה ומדברים בלחש . דמות מגיחה מתוך האפלה ומפרה את השקט : "הרכבים בקצה המנחת" . בקצה המנחת עומדים קומנדקר ומוביל זחל"ם . אנו מתיישבים על המרכב . עשן עולה מהארובה של המוביל . הרוח הקלה מפנה אותו ישר לפרצופינו והעיניים מתחילות לדמוע . יורדים בכביש באוזנינו עדיין הדהדו הפקודות המצמררות שעברו ברשתות המצריות, "אל תיקחו שבויים . אני מעלה חיוך מאונס על שפתיי תהרגו את כולם" ושולח מבט זועם לראש אמ"ן . הוא שותק . האם הרגיש במבטי ? העיניים הכחולות והקרות אינן אומרות דבר זה ספי . הוא מסיים את ההסבר ומתרצה . חוזרים למכונית . כביש גהה כבר סואן . מִפקדה, "שופר" ( מרכז הדיווח של יחידה 848 ) . החדר הומה אנשים . יוסי יושב בראש השולחן, אוזנו צמודה לטלפון . הוא מברך אותנו לשלום במנוד ראש . הינה אבישי ( אבישי בן - צבי ) , המנטור שלי כשהייתי מב"ר ( מש"ק בינה רשתית ) צעיר וטרי שהגיע ל"בבל" . מתגלגלת שיחה . אבישי עומד להתחתן . בין לבין התמונה מתחילה להתחוור . הסורים תוקפים בצפון . המצרים צולחים את התעלה . מלחמה ! ! ! "אתם יורדים לבבל", יוסי אומר לספי ולי . "תהיה הסעה לשדה התעופה" . דודו ואבישי נשארים בינתיים במפקדה . אכזבה ניכרת על פניהם . שעות ההמתנה עוברות בעצלתיים . תוך כדי המתנה אנחנו מנסים לקלוט ולחבר פיסות מידע מכל עבר . רובן שמועות . "בבל" הופצצה . חייל נהרג . שורפים שם מסמכים . פינוי ? באוטובוס לשדה התעופה שוררת דממה מעיקה . ואז, כאיש אחד, התייצבנו בשורה, והטלנו את מימינו, כאילו על העולם כולו, מקפידים לעשות זאת עם כיוון הרוח . . . בסיס בבל : עמדות עבודה בבונקר "נעמן" - לא ניתן להסתיר את המילואימניקים ארוכי השיער ( ארכיון המל"ם )
|
|