על מכלאת השבויים הפיקודית בירייה

עמוד:57

גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023 57 הראיתי את התמונה לאחמד רפאעי אלג'וג'ו, שלאחר זמן קצר חזר אליי ומסר לי כי המופיע בתמונה נהרג אלג'וג'ו סיפר כי לקח מהשבויים א ת ה ד ס ק יות וא ת ה תי ע ו ד הצבאי האישי, שמר אותם ואף מסר אותם לנו . כך עשה גם עם דסקיות ההרוגים ק י ב ל ת י א ת כ ל ה ת ע ו ד ו ת וה דסקיות שנלקחו מחיילינו שנפלו בשבי . בין התעודות זיהיתי את זו של שכני, שהועבר לשבי בסוריה אנקדוטות מחקירות במכלאה אלג'וג'ו על כל הכוח שנחת . בתום הלחימה על המוצב, ולאחר ששלח את חיילי צה"ל השבויים לסוריה, הציב את חייליו לאורך הכביש המוביל מהמוצב ועד רכבל עליון . מִפקדת הפלוגה, עם מפקד הפלוגה, התמקמה באזור הרכבל העליון בנקודה המתצפתת היטב, הן על רחבת הרכבל התחתון והן על עיקולי הכביש בדרך העולה למוצב . באשר לפעילות הכוח ותוכנית ההגנה נגד ניסיונות התקפות הנגד של כוחות "גולני" לכיבושו מחדש של מוצב החרמון, סיפר כי בהתקפת הנגד הראשונה הוא התמקם ברכבל עליון וצפה על כל "מסדר העלייה" של "גולני" לכיבוש המוצב, שכן ההכנות של הכוח נעשו ברחבת הקילומטר השישי . לדבריו, הוא הצליח לספור את כמות החיילים, לזהות את חימושם האישי, את סוג הרק"ם ( רכב קרבי משוריין ) ושכמותו, ואף את תחילת התנועה . מאחר שהבין שהכוח עולה בכביש, הורה לחייליו להציב שני תול" ר י ם ( תותח י ם ללא ר ת ע , מסוג 10 - B ו - 11 - B ) , הן "בעיקול התחתון" והן ב"סיבוב הטנק" . ב"סיבוב הטנק" הוא אף הניח מוקשי נ"ט גלויים בתוך בורות בכביש, בהנחה שהטנק ייעצר לפני המו ק שים וי הפוך מ ט רה קלה לפגיעה . אלג'וג'ו מיקם את חייליו בנקודות מסתור בין הסלעים וערך אותם היטב לביצוע מארב יעיל לכוחות צה"ל שעלו . חייליו שהוצבו "בעיקול התחתון" אפשרו, על פי הנחיותיו, לכל הכוח לעבור את העיקול ופגעו בזחל"ם ( זחלי למחצה ) האחרון בשיירה, ובכך חסמו את דרך הנסיגה חזרה . הדבר הביא לנפגעים רבים מקרב חיילי צה"ל, מאחר שהז חל"ם ח סם את המעבר לאחור ונדרש זמן רב עד שהוא פונה . לקראת עליית כוחות צה"ל לכיבוש המוצב הישראלי ביום האחרון של הלחימה, ערך אלג'וג'ו את חייליו באופן דומה כדי לסכל את המתקפה, שצלחה והחזירה לבסוף את השליטה לצה"ל . באשר לחיילי צה"ל שנשבו והועברו לסוריה : באמ"ן ובמטכ"ל הייתה תקווה גדולה כי בהגיעם של השבויים הסוריים ממוצב החרמון – יתקבל מהם מידע רב לגבי מהלכי הלחימה השונים, מההש תלטו ת הס ורי ת על המ וצב בשישה באוקטובר, ועד שחרורו ב - 22 בו . אך בעיקר הייתה ציפייה לקבל מהם מידע על חיילים שנשבו במוצב והועברו לסוריה . ואומנם, אלג'וג'ו סיפר כי לקח מהשבויים את הדסקיות ואת התיעוד הצבאי האישי, שמר אותם ואף מסר אותם לנו . כך עשה גם עם דסקיות ההרוגים בשטח הלחימה . בזאת, הייתה תרומה מאוד משמעותית לסוגיה כו אבת שהעסיקה את פיקוד הצבא ומשפחות החיילים שהיו במקום . במ כלאת בירייה נ חקרו עשרות שבוי ים סוריים . אחד הראשונים שהגיעו היה טייס מסוק, אשר נפגע קשה ברגליו והובא ישירות לטיפול בבית חולים בצפת . בניתוח, נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליו . כאשר פגשתי אותו לשיחה ולתחקור קצר, זכור לי כי לא סירב לענות לשאלותיי ומסר לי מידע מפורט . לבסוף, לאחר שהבין כי רגליו נקטעו מתחת לברך ביקש לדעת "מתי יגדלו הרגליים מחדש" . הגבתי כי הרופאים ישוחחו עימו ויסבירו לו את כל התהליך שעבר ומה צפוי לו . שבו י נוסף שה גי ע אלינו, בעו דו בכי ס וי עיניים, נחקר ונשאל על תפקי דו בלחימה . הוא חשב לתומו כי הוא נמצא בשטח סורי ובידיים סוריות . . . לפיכך, החל לספר ולהתרברב על כך שהוא וחבריו הרגו חיילים ישראליים אשר נחלצו מתוך טנק שנפגע, וזאת למרות שהחיילים היו ללא נשק ואף הרימו ידיים . הובא אלינו גם שבוי מרוקני אשר ידע לספר כי הוא שייך לכוח של "רג'ימנט" כל שהוא, אך מכיוון שלא הבנו את שפתו, נאלצנו לשתף חייל דובר מרוקאית, אף שלא היה חוקר . . . באחד הימים ( לאחר שהובאו השבויים ממוצב החרמון ) , הופיע בשער המכלאה קצין צה"ל ( אלוף - משנה לנטש – ראש מחלקת היסטוריה במטכ"ל ) וביקש לשוחח איתי בנושא אישי . תחילה הוסבר לו כי אי ן בכוונתי להיפגש עימו וכי כל פרט שהוא מעוניין לדעת, עליו לפנות לאמ"ן, למקום שאליו התנקזו כל חומרי החקירה . אלוף - משנה לנטש הפציר בי מאוד וביקש בכל לשון של בקשה להיפגש למספר דקות . הסכמתי . הוא סיפר כי בנו שירת כקצין במוצב החרמון ואין הוא יודע דבר על אודותיו . בהמשך השיחה, הוציא מכיסו תמונה של הבן וביקש כי אבדוק על אודותיו מול השבויים ואודיע לו . מסרתי לו כי אנסה להשיג מידע, אך אינני מבטיח דבר וגם לא תשובה . הראיתי את התמונה לאחמד רפאעי אלג'וג'ו, שלאחר זמן קצר חזר אליי ומסר לי כי המופיע בתמונה נהרג וכי החייל שקבר אותו בשטח נמצא במכלאה בין השבויים . מספר ימים לאחר מכן, הגיעו נציגי הרבנות הצבאית, נציגים מחטיבת "גולני" ואחרים, על מנת לקחת מספר שבויים, לע לות לחרמון ולהוציא את גופות חיילי צה"ל אשר נהרגו בליל הבריחה מהמוצב הישראלי . זאת, כאשר הגיעו בטעות לאזור הרכבל העליון, שבו שהה הכוח של אלג'וג'ו . יחד עימם שב והגיע גם אלוף - משנה לנטש . לשאלתו, המלצתי לו לעלות עם הכוח לחרמון והבעתי תקווה שלא ימצא את בנו שם . כך דיברתי, למרות המידע שקיבלתי מהחייל השבוי אשר, לדבריו, השתתף בקבורת החייל שאותו זיהה בתמונה . אלוף - משנה לנטש הגיע עם חיילי צה"ל לחרמון ונכח בגילוי קברו של בנו ז"ל ובהעברת גופתו . יש לציין כי רוב חיילי צה"ל שהוצבו בחרמון הועברו כשבויים לסוריה . רק חלק קטן מהם הצליח לצאת מהמוצב בחסות החשכה, אך כאמור לא כולם הגיעו בשלום לשטחינו וחלקם נהרגו בקרבת הרכבל העליון . ובנימה אישית לסיום : בתקופת מלחמת יום הכיפורים גרתי עם משפחתי בצפת . שכני לדירה בבניין היה נגד בחיל האוויר ששירת במוצב החרמון . כאמור, כאשר הגיעו השבויים הסוריים למכלאה – קיבלתי את כל התעודות והדסקיות שנלקחו מחיילינו שנפלו בשבי . בין התעודות זיהיתי את זו של שכני, שהועבר לשבי בסוריה . חשתי צער רב והיה לי מאוד קשה לראות את אשתו וילדיו בכל עת שהייתי מגיע לביקור בביתי . למרות זאת, שמרתי מידע זה ולא סיפרתי להם דבר . אבן גדולה נגולה מעל ליבי כששכני שב הביתה בשלום . . . על מכלאת השבויים הפיקודית בירייה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא