|
|
עמוד:22
גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023 22 חיילים מצריים מסתובבים על שפת המים עם קסדות וחגורים . התצפיתן ( מאנשי המעוז ) אמר ל י ש ה ק ס ד ו ת וה חג ו רי ם זה משהו חריג עברנו יותר מ - 15 קילומטר . ראיתי על החול סימני צמיגים ואמרתי למפקד המעוז שזה ככל הנראה של נגמ"שי BTR מצריים ושאנחנו עדיין בשטח אויב . המשכנו ללכת וראינו סביבנו טנקים בוערים . הבנו שנקלענו לקרב שריון, כשאנחנו בתווך, בין המצרים לכוחותינו . התכנסנו לקפל קרקע, כשסביב מתנהל הקרב . מפקד המעוז יצר קשר עם הטור השני שהיה מאוד קרוב אלינו והתאחדנו במהירות . לפתע שמענו טנקים מתקרבים וירי מסיבי מנשק קל . אלה היו שלושה טנקים ישראליים שחשבו שאנחנו מצרים וירו עלינו עם המקלע של הטנק המוביל . גם הפעם היה לנו מזל ואף אחד לא נפגע . מפקד המעוז דיווח בקשר על מיקומנו . כעבור זמן - מה נמסר לנו שאנו צריכים להגיע למרגלות רכס "חמוטל" . הלכנו, וכשהגענו לשם נפתחה עלינו מהרכס אש תופת מצרית, כשהכדורים ממש שרקו ליד האוזניים ופגעו בחול סביבנו . גם הפעם איש לא נפגע . באותו רגע ראינו על הרכס ארבעה נגמ"שים ישראליים שועטים לעבר הכוח המצרי ומנהלים איתו קרב, והאש לכיווננו פסקה . מייד לאחר הנגמ"שים הופיעו שני טנקים ומפקד המעוז התבקש לירות זיקוק ירוק כדי שיוכלו לזהות אותנו . הטנקים זיהו אותנו ושניהם ירדו בדהרה לכיווננו . אחד מהם עצר לידנו, יצא ממנו קצין בדרגת סגן וצעק לעברנו שנעלה על הטנק . לא הבנו איך 33 איש יכולים לעלות על טנק אחד, אבל הוא המשיך לצעוק זאת וסימן בידיו . כולנו עלינו על הטנק, כשאנו נאחזים בכל זיז אפשרי, כשאחד תופס את השני . היינו כאשכול ענבים אנושי שנאחז בטנק, שהתחיל לנסוע במהירות כדי להתרחק מהמקום . הטנק השני נסע מאחור וחיפה עלינו . הטנק שעליו עלינו היה של סגן - אלוף שאול שלו ז"ל, מפקד גדוד ,184 שנהרג מאוחר יותר באותו יום . הוא נסע בזיגזגים כדי להתחמק מטילי ה"סאגר" שרדפו אחרינו . הטנק הביא אותנו לשיירת זחל"מים שחיכתה מספר קילומטרים משם ולקחה אותנו לטסה . לימים נודע לי כי בארבעת הנגמ"שים שהסתערו על הכוח המצרי ב'חמוטל' נהרגו חמישה חיילים מפלוגה י' בגדוד 184 . כעבור שנים רבות, ב - ,2020 שוחחתי עם התותחן של הטנק שעליו טיפסנו . הוא סיפר לי נ צ א ה ש כ ם ב ב ו ק ר ל מ ע ו ז "פורקן" מול איסמעיליה כדי לנסות ולקלוט משם, במקום הקרוב ביותר לכוחות המצריים משהו מדהים : לאחר שהם הורידו אותנו וטיפלו בטנק, הם מצאו טיל "סאגר" "שתול" באלכסון בכנף ימין קדמית . הטיל לא התפוצץ ונשאר עטוף בסלילי הנחושת שלו . התותחן אמר לי כי לפי הזווית והמיקום – הטיל פגע בטנק כאשר הוא גלש מ"חמוטל" לכיוון שלנו . מדהים – רכבנו על טנק שתקוע בו טיל שלא התפוצץ . . . העובדה שכולנו, אנשי המעוז, יצאנו חיים היא נס גדול שאירע לנו . מי שחילץ את אנשי המעוז היה מאיר ( מאירקה ) ויזל ז"ל מקיבוץ נתיב הל"ה, שנפטר בינואר 2023 בגיל 90 . יום רביעי, עשרה באוקטובר 1973 בשעות הבוקר הגיע ל"דקל" אלוף - משנה יואל בן - פורת , מפקד היחידה, ושוחח עימנו על שעבר עלינו . הוא שאל מה אנחנו רוצים לעשות . ביקשנו לחזור לפעילות בתפקידינו . המפקד שלח אותנו ל"בבל", הבסיס המרכזי של היחידה בסיני . הגענו והשתלבנו במשמרות העבודה . בכך הסתיים עבורנו השלב שבו היינו למעשה חיילי חי"ר והמשכנו במתכונת המוכרת לנו יותר כחיילים ביחידה 848 . מעבר לחווייתי האישית, אני רואה חובה להעלות את הלקחים המקצועיים מן האירוע הטראומטי שחווינו : א . במלחמה כל אחד מחיילי היחידה עלול להיקלע לסיטואציות לחימה, אפילו קשות . ועל כן, במקביל להכשרתנו כאלחוטנים, מב"רים, קב"רים, או כל תפקיד אחר, אנו צריכים גם הכשרת חי"ר . לפיכך, כל אחד מחיילי וקציני היחידה חייב לעבור אימון חי"ר כלשהו . ב . נוכחות היחידה על קו התעלה, מטרים ספורים מהאויב, היא חשובה, מהווה ערך כשלעצמה ומקור לגאווה . ג . יש להכין סיפור כיסוי טוב ומבוסס לכל חייל וקצין היוצא למשימה שבה הוא עלול להיקלע לקו החזית . ד . רצוי מאוד לצייד צוות היוצא למשימה בשטח, ובוודאי לאזור העלול להיות מסוכן, באמצעי קשר מוצפנים , כדי שיוכל לדווח ליחידה ולקבל הוראות בזמן אמת . ה . בפרוץ הלחימה שרפתי מייד סלילים ולוגים מלאים, שלמזלי הייתה לי עדיין גישה אליהם . הנהלים הקיימים חייבים לכלול גם התייחסויות לציוד וחומרי מודיעין ( השמדה, שריפה וכדומה ) . מפקד פיקוד הדרום שמואל גורודיש, עם קמ"ן הפיקוד, סא"ל דוד גדליה בתחילת המלחמה 10 . 10 על שפת תעלת סואץ - יומן מלחמה
|
|