|
|
עמוד:21
21 ממנו בקשר היו איומות . בשעות אחר הצוהריים המאוחרות הזעקות פסקו והבנו ש"חיזיון" נפל . בערב החלה פעם נוספת ההפגזה המטורפת עלינו מהמרגמות הכבדות, יחד עם שאר הכלים . מפקד המעוז נתן פעם נוספת הוראה להיכנס לבונקר החמ"ל . בעת הריצה לבונקר בתעלת הקשר – נפל פגז כשלושה - ארבעה מטרים לפניי, מאחורי עיקול וסתם את תעלת הקשר . בינתיים הגיע למעוז טנקיסט שכל צוות הטנק שלו נהרג והוא הסתובב יממה בשטח עד שחבר אלינו . יחד איתו היינו עתה 33 חיילים . בחמ"ל החלה שיחה גלויית לב, בסגנון "אסיפת קיבוץ", בין כולם, כולל מפקד המעוז, כדי לראות מה עושים, לאחר שהבנו שבלתי - אפשרי להגיע לעזור לנו . מאחר שידעתי מהו הסד"כ ( סדר הכוחות ) המצרי, אמרתי כי אנחנו למעשה מובלעת קטנטנה של 33 חיילים בתוככי כוחות מצריים אדירים . במקביל החלו דיווחים ממעוז "מצמד" שמדרומנו, שכוח מצרי מתחיל להיערך לעלות עליהם . הבנו שעכשיו יגיע התור שלנו . המשכנו, בשיחה החופשית יחד עם המפקד, והחלטנו שצריך לצאת ולא לחכות שהמצרים יתקפו, מאחר שאין לנו סיכוי . מפקד המעוז התייעץ עם סגנו והחליט להתקשר ל אריק שרון ( מפקד אוגדה 143 ) ולהודיע לו שאנחנו רוצים לצאת . שרון מייד אישר את יציאתנו לכיוון מזרח . בהמשך, תיאם מפקד המעוז עם מפקד חטיבה 14 היכן לחבור לכוחותינו, שהיו כ - 15 קילומטר מזרחה לנו . יום שלישי, תשעה באוקטובר 1973 מפקד המעוז החליט לצאת בסביבות 30 : 02 ( כאשר הירח שוקע ) . ב - 30 : 01 התארגנו לכך בשני טורים, שעל אחד פיקד מפקד המעוז ועל השני סגנו . בטרם היציאה, נשא מפקד המעוז דברים לפני האנשים, תדרך אותם מבצעית ודיבר איתם במגמה לחזק את רוחם . יצאנו . צעדנו במהירות גבוהה מזרחה, כמאה מטרים מהכביש לטסה, כשאנו נושאים את הנשקים האישיים וכלי נשק נוספים שהיו במעוז, כמו מא"גים ובזוקה . מפקד המעוז רצה לקחת את ברוך הפצוע על אלונקה, אך הוא התעקש ללכת בעצמו ואף לקח מכשיר קשר על הגב . ההליכה הייתה דרך מערכים מצריים צפופים והבעיה העיקרית הייתה כיצד לא להתגלות . מפקד המעוז החליט על דממת אלחוט כדי שהמצרים לא יאכנו אותנו, תוך הקפדה על שקט מוחלט בעת הצעידה . מפקד המעוז קיבל את המלצתי שאחד האלחוטנים שדיבר ערבית - מצרית טובה ילך לידו, ואם חייל מצרי יבחין בנו וישאל משהו – הוא יענה שאנחנו קומנדו שהולך "לדפוק" את היהודים, בתקווה שבחשכה הכבדה המצרים אולי יסתפקו בזה . כעבור מספר קילומטרים שמענו צעקות בערבית, ממש מטרים מסביבנו . נגמ"ש מצרי החל לנסוע על הכביש שלצידו הלכנו והאיר לכיווננו עם זרקור . קפאנו במקום ולמזלנו המצרים לא ראו אותנו, אבל כנראה ששמעו משהו . לאחר כמה דקות הנגמ"ש הסתלק והצעקות שככו . מאוחר יותר אמר מפקד המעוז שנכנסנו לתוך חניון לילה של כוח מצרי . לאחר שהמצרים נרגעו, רצנו לתוך החולות על מנת להתרחק מהכביש והמשכנו לצעוד במהירות מזרחה . גם בהמשך הדרך עברנו סמוך לכוחות מצריים, אך נזהרנו ועקפנו אותם . בסביבות השעה 30 : 05 השחר החל להאיר . לפי חשבוננו כבר 10 . 9 לפתע נכנס לבונקר אחד מאנשי המעוז בצעקות "עולים עלינו" ויצא מהפתח השני . ש נ ש מע ו מ מ נ ו ב ק ש ר ה י ו איומות . בשעות אחר הצוהריים המאוחרות הזעקות פסקו והבנו ש"חיזיון" נפל כאיש מודיעין - האזנה, זו הייתה ת ח ו ש ה מוז רה לש מוע את המצרים על "חי", ללא אמצעי קליטה פינוי החיילות מסיני ( באדיבות מערכת הביטחון וארכיון צה"ל . צלם : בני הדר ) על שפת תעלת סואץ - יומן מלחמה גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023
|
|