|
|
עמוד:37
גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023 37 אז ידענו שאפסה התקווה ושעלינו לחיות עם המציאות הזאת . גם השבויים שחזרו חיזקו את הידיעה שלא נותרו שבויים במצרים . לדבריהם, הייתה שמועה שבבית החולים יש חדר נעול עם שבויים . כמה מהם הצלי חו להיכנס לח ד ר הזה, אך גילו שמדובר בחדר התרופות . מייד לאחר מכן, כחודשיים וחצי אחרי היום שבו נותק הקשר עם ישראל בני, באו אלינו מהרבנות הצבאית והודיעו שהמצרים החזירו גם את גופות החללים ושצריך לזהות אותם . הגופות נשמרו בקירור במכון הפתולוגי, כשקודם לכן גם המצרים שמרו אותן בקירור . סמל מטעם הרבנות הצבאית הגיע אלינו לקבל פרטים מזהים על ישראל . התחלנו להתרוצץ כדי לאסוף עדויות, צילומי שיניים, צילום רנטגן מקופת החולים מהתקופה שישראל שבר את ידו וצילומים מניתוח קיבה שעבר . הצלחנו להוציא את הצילומים "בדקה התשעים", ממש לפני שעמדו להשמיד אותם . הסמל שנשלח אלינו מטעם הרבנות הצבאית – היה אדם שאין שני לו . עד היום איני יכול לשכוח אותו . הוא ידע איך לגשת, איך לדבר, איך לעודד . גם טלי הקצינה עזרה לנו מאוד המכתב של אלכס מנדלסון בתהליכים האלה . מכתב להנרי באחת הפעמים שבהן נסענו אל האחראי על המודיעין בתל אביב לשם קבלת מידע, הוזמנו לשיחה אצל הרב הראשי לצה"ל . הוא רצה להכין אותנו לאפשרות של קבר אחים לכל החללים . מובן שלא הסכמנו . אמרנו לו : "בשום פנים ואופן לא . שתהיה אפילו אצבע, אבל אצבע של הבן שלנו . אנחנו לא מסכימים לקבר אחים" . בסופו של דבר, בעזרת הצילומים, זיהו את גופתו של ישראל . קבעו יום ושעה וההלוויה נערכה בבית הקברות הצבאי בחיפה . את החבר שלו, משה עדינו שרעבי , עדיין לא זיהו אז סופית . לפני שפרצה המלחמה התגורר עדינו עם ישראל בדירה בקריית אונו, ולמלחמה יצאו ביחד . כל המשפחה שלו באה מראש העין להלוויה, וסביב קברו של ישראל עמדו גם אביו של משה ותשעת אחיו של חברו הטוב . כשהתבקשתי לומר את הקדיש, פניתי אל האבא ואמרתי לו, "בוא תאמר אתה את הקדיש ; אם יקברו את הבן שלך אני אגיד קדיש אצלך" . הוא אמר קדיש, אחר ישראל מנדלסון – זכה להתערבות מזכיר המדינה כך קראנו פרקי תהילים ואני אמרתי קדיש שני . משה עדינו שרעבי – חבר נפש של מנדלסון קיסינג'ר ( ארכיון מל"ם ) ( ארכיון המל"ם ) היה היו שני חברים . . .
|
|