|
|
עמוד:20
20 על שפת תעלת סואץ - יומן מלחמה גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023 חיילי האזנה הופכים לחיילי חי"ר 15 : 13 בני , סמב"ס ( סגן מפקד בסיס ) "דקל", טלפן אליי ואמר לי לפרק את הציוד ולהתכונן לעזוב את המעוז באמצעות רכב שהוא שולח . שאלתי אותו אם אנו עוברים למעוז אחר והוא ענה שאינו יודע . התחלנו לפרק את הציוד . 40 : 13 הגיע נ"נ ( קומנדקר ) מ"דקל" עם שני חיילים מהבסיס : אדוארד דגן ושמעון . מייד כשהגיע הרכב, מפקד המעוז, רב - סרן מאיר ( מאירקה ) ויזל , הודיע במערכת הכריזה הפנימית על כוננות ספיגה, שפירושה הפגזה העלולה לנחות על המעוז בכל רגע . מישהו שאל בצעקה אם זה תרגיל, ומפקד המעוז ענה : "לא, זה אמת" . חיכינו שלוש - ארבע דקות בבונקר וכשראינו שלא קורה כלום התחלנו בהעמסת הציוד על הנ"נ, כולל הקסדות והחגורים שלנו . 50 : 13 בדיוק כאשר סיימנו להעמיס את הציוד החלה הפגזה מטורפת, וגשם של פגזים ירד על המעוז . הורדנו מייד מהנ"נ את הקסדות והחגורים ( הנשק האישי היה עלינו ) ונכנסנו חזרה לבונקר . לפתע נכנס לבונקר אחד מאנשי המעוז בצעקות "עולים עלינו" ויצא מהפתח השני . 05 : 14 מאחר שידעתי היכן בונקר החמ"ל, עקב תיאומים שונים עם מפקד המעוז קודם לכן, בעוד שאר חברי הצוות לא ידעו היכן הוא, ביקשתי מהחבר'ה שירוצו אחריי יחדיו בטור . הגענו לשם בעיצומה של ההפגזה . הודעתי למפקד המעוז שמרגע זה אנו הופכים לחלק אינטגרלי מאנשי המעוז ושיטיל עלינו כל משימה שצריך . 10 : 14 הצטרפנו לחיילי מעוז אחרים שישבו ליד מכשיר הקשר ושמענו את הדיווחים ברשת הצה"לית . היה ברור לנו שמדובר במלחמה כוללת ושהמצרים צלחו את התעלה במקומות רבים . . . 15 : 14 הייתי מודע לכך שצריך להשמיד את הציוד הייעודי, שהועמס כבר על הנ"נ . הרכב היה בחצר המעוז תחת מטר הפגזים והתחיל להתכסות בעפר ואבנים שעפו מ"גביונים" ( רשתות ברזל שמולאו באבנים – ה"שכפ"צים" וחלק מביצורי המעוז ) , שבהם פגעו פגזים . בעיצומה של ההפגזה רצתי לנ"נ והצלחתי לשלוף את הסלילים ואת הלוגים המלאים שאותם שמנו בחלק העליון, והייתה לי גישה אליהם . שרפתי אותם בפתח של בונקר חמ"ל . לשאר פריטי הציוד אי - אפשר היה להגיע, משום שהתכסו בעפר ואבנים . 40 : 14 החשש מאב"ך עבר, אך התחלף בחשש שאולי פגזי העשן הם לקראת הסתערות מצרית על המעוז . מאחר שלא הייתה לנו שום הכנה למצב שאליו נקלענו, וכאנשי מודיעין אנו במצב מאוד מסוכן אם המצרים נכנסים – אלתרתי במהירות סיפור כיסוי וסיכמתי עם אנשי הצוות שאם המצרים נכנסים למוצב, אנחנו אומרים שאנו עובדי רס"ר מצריפין, שנשלחנו לעבודות ביצורים במעוז . רצתי בתעלות הקשר של המעוז מעמדה לעמדה ושאלתי את האנשים אם הם זקוקים למשהו . בעמדה אחת ביקשו ג'ריקן מים, בעמדה שנייה מקלע מא"ג, וכדומה . רצתי חזרה למפקד המעוז בבונקר חמ"ל ומילאתי את הבקשות . באחת העמדות אמרו לי שחיילים מצריים רצו לכיוונם, אך נסוגו כשירו עליהם . אז גם ראיתי מהעמדה הצפונית של המעוז, במרחק של כ - 500 מטרים, מעין גשר שנראה לי כסירות שהוצמדו אחת לשנייה ועליהן הונח משטח כלשהו . ממול, במרחק של כ - 600 מטרים בצד שלנו, ראיתי חיילים וג'יפים מצריים, שעליהם ירו מהמעוז באמצעות המא"ג . במוצאי שבת שמעתי בקשר שטנקים ישראליים מנסים להגיע אלינו, אך אי - אפשר היה להתקרב יותר ממספר קילומטרים מהמעוז, משום שהוא כותר . שמעתי שיירות של רכב כבד מצרי חוצות את התעלה, כאשר חיילים מכוונים את הרכבים בצעקות . כאיש מודיעין - האזנה, זו הייתה תחושה מוזרה לשמוע את המצרים על "חי", ללא אמצעי קליטה . דיווחתי בקשר הפנימי לחמ"ל המעוז את מה ששמעתי . יום ראשון, שבעה באוקטובר 1973 00 : 05 הבוקר עולה ועימו הפגזה עזה . כולנו בעמדות . לפתע ראינו ממזרח, בשטח סיני, במרחק של כשניים - שלושה קילומטרים, עשרות טנקים מצריים . מפקד המעוז דיווח מייד בקשר לחמ"ל בטסה . בהמשך ניסתה פלוגת חי"ר מצרית עם מספר נגמ"שים לעלות על המעוז . פתחנו עליהם באש מכל הכלים והמצרים נסוגו . במקביל נמשכו כל הזמן ההפגזות העזות . אחר הצוהריים החלה הפגזה מטורפת ממרגמות רבות - עוצמה . רק לאחר המלחמה נודע שלמצרים היו מרגמות 240 מילימטרים וכנראה אלו היו שפגעו בנו . ההפגזה הייתה כה עזה שהמעוז החל ממש להתפרק . המפקד הורה להיכנס לבונקר החמ"ל, שהיה אמור להיות עמיד יותר להפגזות, אך גם הוא החל להתפרק ונאלצנו להפעיל משאבות ידניות על מנת להכניס אוויר . בהפגזה הזו נפצעו שני חיילים, אחד מהם הטכנאי שלנו, ברוך זילברשץ . הגיע הלילה וההפגזות נמשכו כשאנחנו בעמדות . בין יתר המחשבות שהתרוצצו במוחי, שבהן שיתפתי את שאר חברי הצוות, הייתה האפשרות של נפילה בשבי : איך נשרוד, איך נישאר בחיים וכיצד נשמור על האנונימיות שלנו וסודותינו . יום שני, שמונה באוקטובר 1973 בינתיים גברו מאוד ההתקפות על מעוז "חיזיון", כשבעה קילומטרים מצפוננו . הצעקות שנשמעו 10 . 7 10 . 8 המשכנו ללכת וראינו סביבנו טנקים בוערים . הבנו שנקלענו לקרב שריון, כשאנחנו בתווך, בין המצרים לכוחותינו כולנו עלינו על הטנק, כשאנו נאחזים בכל זיז אפשרי, כשאחד תופס את השני . היינו כאשכול ענבים אנושי שנאחז בטנק המפקד הורה להיכנס לבונקר החמ " ל, ש ה יה א מור ל ה יות עמיד יותר להפגזות, אך גם הוא החל להתפרק דודו כנען ב - 1973 ( באדיבות המרואיין )
|
|