|
|
עמוד:18
גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023 18 הייתי רץ אל מחוץ לבונקר ומוסר לקצין הנ"מ את כל הפרטים שהיו ידועים לי על המטוסים העתידים לתקוף הפוגות ברוכות של רומנטיקה . . . זכורים לי מבטי ההשתוממות של העוברים והשבים בעיר נוכח נסיעתנו זו בבוקר יום הכיפורים ממני, אבל עד כמה שהתאמצתי – את הטייס לא הצלחתי לראות . החשש מכיבוש סורי של הבסיס הלך והתחזק באותו שבוע ראשון של המלחמה . צור שפי , מפקד הבסיס שעשה עבודה נפלאה כמפקד, החליט להעמיד חיילים חמושים בפירי האוורור של הבונקר מחשש כי הסורים ינסו להיכנס דרכם או לזרוק רימונים לחלל הבונקר . אני זוכר את פניהם החיוורים של החיילים שעמדו בתחתית הפירים, וגם, ששאלתי את עצמי אם זה באמת הסוף של כולנו . אל הבסיס הגיע יום אחד כוח של גדוד 12 של "גולני" . ישבנו עם מפקד הגדוד, שנהרג זמן קצר לאחר מכן בניסיון הכיבוש הראשון של החרמון . חיילי הגדוד אבטחו אותנו למשך זמן - מה . לעיתים נשמעו צרורות ירי נק"ל ליד הבונקר, מה שהעלה מייד חשש כי מתנהל קרב עם חיילים סוריים ו"חם" שם בחוץ . האווירה הייתה קשה, של לחץ נפשי חזק . למיטב ידיעתי, כל חיילי הבונקר תפקדו ללא דופי ולא היה שום מקרה של התמוטטות . באחד הימים הקשים האלו, המידע כי הסורים מתכוונים לכבוש את הבונקר – הפך ודאי . הורו לנו לשרוף את כל החומר המודיעיני שהיה בבונקר . גם אני תרמתי ל"מדורה" את כל החומר שבידי, כולל, ובעדיפות, את טבלת הקודים . המשכתי אומנם לדווח באופן סדיר, אך כיום אינני זוכר איך הדבר נעשה . מחמת ההפצצות התכופות על הבונקר, החיילים שעסקו בשריפה לא יכלו להתרחק למרחק רב, ולכן הדליקו את האש ממש ליד הפתח . כתוצאה מכך, כל העשן חדר לבונקר . כולנו הפכנו מפויחים, דומעים ומשתעלים ללא הרף . היה קצת קשה לדווח, אבל הסתדרנו . והיו גם דברים חיוביים . כל אימת שהתאפשר לי הייתי מדבר בטלפון עם טובה, חברתי . היא הייתה אלחוטנית חדר ,9 ושמעה כל העת את הטייסים הסוריים מטווחים את בסיס אבו - נידה . כשלא הייתה במשמרת היא הייתה יושבת מתחת לשולחן בחדר העבודה, תוך שהמפקחים הפגינו הומניות גדולה והתעלמו מכך שהיא מקיימת עם חבר שלה שיחות פרטיות בטלפון באמצע המלחמה . אלו היו הפוגות ברוכות וחשובות במיוחד, במציאות קשה וכואבת . נולדתי בשבעה באוקטובר, וביום השני למלחמה, בעוד הסורים מקיפים אותנו, תהיתי אם יום זה יהיה גם מועד הסיום של חיי . . . לאחר שבוע בערך, ולאחר שהאיום הסורי הוסר, הוחלט על תחלופה של הכוחות בבסיס "ארבל" . אחיהו לרום ז"ל הגיע להחליף אותי, ואני ירדתי בבסיס 8200 בצפון עם ערן פישר וחיילים נוספים . רצתי להתחבק ולהתנשק עם טובה, ואחר כך רצתי למטבח לאכול משהו, לאחר שבוע שבו כמעט לא אכלתי דבר . רס"ר המטבח זרק אותי החוצה בלי בעיות, וכך ידעתי כי שבתי לעולם הנורמלי . . . אני רואה לעצמי חובה לציין כי מאז המלחמה לא נשאלתי מעולם במסגרת הצבא על הקורות אותי במלחמה הקשה הזו . לא נשאלתי מעולם, ומעולם גם לא סיפרתי . המשכתי בחיי ללא טראומות, ואפילו עשיתי כמה דברים מעניינים . . . אף אחד לא אמר לי מעולם באם פעילותי בבסיס בתל אבו - נידה ( אביטל ) תרמה, ובמה תרמה . הייתה רק שתיקה גדולה . סוכה מאולתרת ברמת הגולן ( באדיבות מערכת הביטחון וארכיון צה"ל . צלם : בני הדר ) מלחמת יום הכיפורים שלי
|
|