|
|
עמוד:12
12 | אהרון גוניק זכור לי גם סיפורה של הזמרת המפורסמת מבאר שבע, יהודית רביץ ( האשכנזייה ) , אשר נשלחה ללמוד תפירה . כאשר למדתי בטכניון לאחר השירות הצבאי ועזיבת הקיבוץ, גרתי בבית הוריי כי לא היה לי כסף לשלם עבור מעונות בטכניון . את לימודיי בטכניון מימנתי בזכות סטיפנדיה שמפעלי ים המלח העניקו לסטודנטים אשר התחייבו לעבוד בסדום שלוש שנים לאחר קבלת התואר . ( לא הורידו אותי לנגב, עליתי לשם מרצוני הטוב . ) שימוש בשמות גנאי ופגיעה בתרבות ההורים ננסה לעשות "ספירת מלאי" מי היו יותר מסכנים בכל הקשור לגזענות, לשימוש בשמות גנאי, ללעג ולחסימת התרבות של העולים . בהצגות ובמופעי תרבות אסר בן-גוריון את השימוש בשפת היידיש , שפה שהשתרשה לאורך למעלה מאלף שנים והפכה לסמל מובהק של יהדות אירופה ותרבותה . לעומת זאת לא חל כל איסור להשתמש בשפות אחרות . אינני מצדיק את מהלכו של בן-גוריון, לדעתי הוא טעה טעות גדולה, אך אינני מבכה את עברי משום שבן-גוריון חשב שזה הדבר הנכון עבור המדינה ולא גחמה אישית או גזענית . אלפי בני נוער שרידי שואה, חלקם נצר אחרון למשפחות ענפות שהושמדו, גויסו בהתנדבות למאמץ המלחמתי לתקומת המדינה . הם נקראו בצבא גח"ל ( גיוס חוץ לארץ ) . אלפים נהרגו בקרבות על הגנת המולדת, לרבים מהם לא היה מי שיאמר אחריהם "קדיש", אך לימים קיבלו את כינוי הלעג "גחלייצים" . שורדי השואה כונו בכינוי המזוויע "סבונים" כי נפוצה שמועה שהגרמנים ייצרו סבון משומן הנרצחים . אין לי ספק שכינויים לא ראויים אלה שמים בצל את הכינוי "מרוקו סכין", "עירקי פיז'מה", "הפרנק איז החייה", "אפרנקינה המחייה" . ומה נאמר על "רומני גנב", "רוסייה זונה", "ייקה פוץ" ועוד כהנה וכהנה . אני מסכים שהכינויים לא היו ראויים, ואם יש כאלה המכנים אותם גזענות, אז אין ספק שהגזענות הייתה הדדית, ומהאספקט הזה הייתה מובהקות מוחלטת לעוצמת הפגיעה
|
|