|
|
עמוד:10
נטע ענבר-סבן 10 בשמם של כמה מהם אני רוצה לקרוא . בראש וראשונה הוריי גלילה ודב ענבר דורה ומשה גנסין ואלה שלא הכרתי אלא דרך - והוריהם, אלה שהכרתי מצד אמי ורשטין . השפיע עליי מייק ענבר שאותו הכרתי בשם שרה ומשה ב - סיפוריו של אבי היה בן דודי, מבוגר ממני בשנים רבות . כשהיה מגיע לבקר את הוריימייק - סילבןסילבן . שאלה אותי אמי מדוע אני מסרבת ללכת לישון בשעה היעודה, ואני השבתי לה שמעניין ומעניין, ששרד את השואה לי לשמוע אותו . הוא היה איש מלא חום ושמחת חיים, חכם מט, הכיר בכך שזהו המקום - כילד בצרפת . לאחר המלחמה הגיע לארץ לתחרות שח הנכון לבנות בו את חייו ועלה לארץ . בעקבותיו עלו דודי ודודתי וגם אחיו הצעיר ממנו . מייק כיהן כראש החוג,כאשר התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים הפקולטה למדעי החברה שבה למדתי . את תעודת המאסטר העניק לי בן דודי בתוקף תפקידו . עליתי במדרגות האמפיתיאטרון בהר הצופים לבימת הכבוד, אל השולחן הארוך קם ממקומו,סילבן - מייקשלידו ישבו כל ראשי החוגים ופרופ' מייק ענבר באמצעם . רוך וחיבק אותי חיבוק עז כאשר העניק לי את תעודת ההצטיינותהקיף את השולחן הא כיוון שאבי כבר לא היה אז בין החיים, חשתי דרך בן דודי חיבור אמיץ אל מבתואר . אבי ואל משפחתו, חשתי את נוכחותו מלווה אותי בחיבוק הזה, את אהבתו אליי ואת הביטחון בי ובדרכי . יע רבות על חיי המקצועיים . היה זה פרופ' שלוםבאותו אירוע השתתף אדם אחר שהשפ שוורץ שבאותה העת כיהן כראש החוג לפסיכולוגיה . את סיפור היכרותי עם פרופ' . חשוב לי להודות לו על ההזדמנות שנתן לי לחשוב, לחלום 22שוורץ אביא בפרק ליצור יש מאין . ו ם באוניברסיטה העבריתמייק ענבר ושלום שוורץ היו קולגות שהכירו במסגרת עבודת וידידים . שניהם היו אנשים שמחים וטובי לב, נדיבים, מלאי ידע שהיו נכונים לחלוק את הידע ואת החשיבה שלהם גם עם אחרון הסטודנטים . האווירה שהשרו שניהם, אווירה של לימוד תמידי, מילאה אותי אושר . היא הניעה ספירלה של סקרנות, בדיקה, חשיבה
|
|