|
|
עמוד:14
14 נונה אורבך לכל יד מושטת . עבודות צבע רבות תלויות לייבוש, מקצתן לא- גמורות . לצידן גם שרבוטים וסקיצות . סימנים לא-מילוליים ממלאים את החלל : טביעות אצבע של צבעים על שולחנות, ריצפה וכני ציור ולב קטן חרוט על שולחן עץ . קיר הגואש הוא ארכיאולוגיה של כתמים, זיכרונות של אלו שציירו עליו לאורך השנים . נער עומד שם עכשיו מול נייר גדול ובידו מברשת רחבה ואקריליק אדום . ייתכן שתשימי לב שחומרים וכתמים אינם נתפסים כלכלוך . כאן ה"שגיאות" הופכות להזדמנות ואמצעי להתעמקות, להתבוננות ולטרנספורמציה . מלאכות וניסיונות משמחים נוצרים באווירה שאינה שיפוטית . התוצר הסופי אינו בהכרח מרכז היצירה, וגם אם מעולם לא היית במקום כזה תחושי שישנם כאן כללים והיגיון פנימי . אולי יצופו אצלך זיכרונות ילדות של משחק וסקרנות, תחושת פליאה, קבלה ויחסי הדדיות . הסביבה מדברת אלייך ומעודדת אותך להתחיל ליצור משהו . את חווה רשות ומוזמנת להתנסות . עולה בך הצורך לגעת, ידייך מתעוררות לחיים . כל משלוחי היד שלי מושתתים על הסטודיו . בתור אמנית, מורה לאמנות ומטפלת באמנות אני מתבוננת בו דרך מחקר תיאורטי והתנסותי . הסטודיו הפתוח הפך להיות המכל המועדף עלי בעבודה עם מגוון האוכלוסיות שעמן אני נפגשת לאורך השנים . מניסיוני בשלושת הכובעים, המרחב והארגון של הסטודיו הפתוח מאפשר טרנספורמציה מרבית ; הוא מתאים את עצמו ליחידים ולתהליכים קבוצתיים ותומך במטרות טכניות, חברתיות, קוגניטיביות ורגשיות . היחס והארגון של המרחב מכיל ומבטא את הפילוסופיה, האמונות, הידע והתפיסות החינוכיות והטיפוליות של המטפלת / המורה / האומנית, להלן - "מנהלת הסטודיו" . סטודיו פתוח משמעו שעל מדפים פתוחים ממוינים בהיגיון חומרים וכלי עבודה, על פי אמות מידה של מנהלת הסטודיו . הארגון עצמו מהווה מסד ותמיכה לעבודתה, כי היא זו שיצרה אותו והיא גם זו שאמורה ויכולה לשנותו בהתאם לצורך ולנסיבות . בד
|
|