|
עמוד:13
ד " ר א פ ר י ם י ע ק ב — ק ו ו י ם ל ד מ ו ת ו 13 זמן לא רב אחרי בואו לאוניברסיטה העברית בירושלים נעשה אפרים אבן שואבת לכל מכיריו, ואין פלא שחברים רבים נמשכו לאישיותו הססגונית ולמאור פניו . מעגל החברים סביבו הלך וגדל במרוצת השנים . רבות משיחותיו של אפרים עם חבריו נסבו על כמה ממוריו הנערצים . הוא היה קשור עמם בעבותות הערכה ואהבה, שתה בצמא את דבריהם ואהב לחלוק עם חבריו את שחווה במחיצתם . ראש וראשון להם הוא פרופ' ישעיהו ליבוביץ, שאפרים היה תלמיד-חבר שלו . אפרים בילה במחיצתו הרבה מעתותיו, ובצדק חש אמון והערכה גם מצד ליבוביץ כלפיו . הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בכך שליבוביץ הפקיד בידיו את הוצאתם לאור של שניים מספריו ( 'אמונה, היסטוריה וערכים' [ תשמ"ב, 1982 ] ו'בין מדע לפילוסופיה' [ תשמ"ז, 1987 ] ) . לימים הופקדו בידי אפרים חלקים מן העיזבון הספרותי של ליבוביץ . ליבוביץ אהב את אפרים אהבה גדולה, ואין ספק שלא פחות משחיפש אפרים את קרבת המורה חיפש המורה את הקִרבה של תלמידו האהוב והמסור . אפרים כיתת את רגליו אל כל קצות הארץ לבתיהם של חכמי תימן בערים, בכפרים ובמושבים . תמיד היה מצויד במכשיר הקלטה כדי להציל מפיהם כל פרט מידע שבאמצעותו יוכל לבנות את מאגר המידע הבלתי נדלה שלו על יהדות תימן . מלאכת איסוף זו נעשתה במסגרת עבודתו בפונותיקה הלאומית שבספרייה הלאומית בירושלים ( הקרויה עתה 'ארכיון הצליל הלאומי' ) , אך עניינו של אפרים בתרבותם של יהודי תימן על ענפיה השונים חרג הרבה ממה שדרשה הפונותיקה . הוא התמסר כל כולו למלאכת התיעוד של מסורות מוזיקליות, של חזנות ונוסחי תפילה, של מסורות לשון ושל מנהג ופולקלור של יהודי תימן, מתוך ניסיון להבין עד תום את העולם הדתי והרוחני שבו צמח ובשאיפה להעשיר עולם זה במחקריו שלו . אפרים היה היסטוריון שדה של יהדות תימן שהתמחה בהיסטוריה שבעל-פה ( Oral History ) . הוא לא ראה בעצמו היסטוריון המשחזר את תולדותיהם של יהודי תימן רק מתוך כתביהם ויוצר מהם סינתזה משלו . מעייניו היו נתונים בעיקר ליצירת קורפוס של המקורות ההיסטוריים שעל פיהם צריכה להיכתב ההיסטוריה של יהודי תימן . כך כתב אפרים בהקדמה לחיבורו על יהודי אלגדס : בעבודתי זו אין אני בא לנתח או לפתח תיאוריות אלא להציג נתונים היסטוריים . החומר המובא כאן אין לו כל מקור אחר והוא בחינת פעולת הצלה של אמת . מקורותיי כולם הם מפי רב ולא מפי כתב . המידענים כבר מזמן אינם בינותינו ותעודה זו הינה יחידאית עד שהיום היא כבר אינה יכולה להיכתב . . . עבודתי זו אינה נשענת על אף מקור כתוב . הסיבה לכך היא פשוטה ; אין לנו כל מקור אחר על אודות
|
|