הקדמה

עמוד:9

‰·‰‡˙‡Ê‰Ó π¸ האדם, האהבה הרומנטית אינה זרה לי . היא – אינן מופיעות בספר . כמו לרוב בני הביאה לי אושר גדול ועזרה לי לתרום לאושרם של אחרים, אך גם הסבה לי צער וסבל וגרמה לי לפגוע ולהכאיב . אני שומע עליה יום יום במשרד שלי, וכמו רוב המטפלים אני עוקב מקרוב אחר סיפור חייהם של אנשים המחפשים אותה, חווים את האושר וההתעלות הכרוכים בה, מתייסרים בספקות המלווים אותה, כך בסופה . – ומתמודדים עם השבר והכאב המגיעים לעיתים קרובות כל * * * זה מאה שנה עוסקים הפסיכואנליטיקאים באהבה . רבים מהם הגיעו לתובנות נוקבות, מרחיקות לכת ושנויות במחלוקת באשר למקורותיה של האהבה, לתפקידה בחיינו, ולגורמים המגבילים את יכולתנו לאהוב . הפסיכואנליזה חוקרת את הצד הסובייקטיבי של הקיום האנושי, ועושה זאת בשיטות ובכלים שאינם תמיד "מדעיים" למהדרין . כתוצאה מכך, ולמרות שלעיתים קרובות השתרשו בקהל הרחב, לא זכו התובנות הפסיכואנליטיות על האהבה ועל נפשם של אנשים אוהבים למעמד של אמיתות מדעיות . האדם אינם יכולים להיות – אדם אוהבים לאהוב . רוב בני – אדם אוהבים . בני – בני מאושרים לאורך זמן אם אין בחייהם אהבה . מיעוטם אינם יכולים לחיות, פשוטו אדם אחרים אינם יכולים להפסיק לאהוב, למרות – כמשמעו, ללא אהבה . בני שברור להם שאהבתם חסרת תקווה ומסיבה להם סבל נורא . לאור כל זאת ניתן כך בהוויה האנושית יהווה מטרה מועדפת – היה לצפות שתחום מרכזי וחשוב כל למחקר מדעי אובייקטיבי, פסיכולוגי וביולוגי . אבל רגשות בכלל, ואהבה בפרט, הם נושאים שלא הוזכרו כמעט בעולמם של מדעי המוח והמחקר הפסיכולוגי האקדמי עד לשנים האחרונות ממש . במלים אחרות, המדע התעלם מן האהבה . מדוע ? ז פסקל אמר לפני יותר משלוש מאות שנה : ֶ המתימטיקאי והתיאולוג הצרפתי בּל "ללב יש היגיון משלו, שעליו ההיגיון אינו יודע דבר" . החלוקה החדה בין עולם העובדות לעולם הרגשות, והקביעה שעולם הרגשות שוכן מחוץ לתחום החקירה המדעית, הן עמדות שיש להן שורשים היסטוריים המגיעים עד לראשיתה של פי העיקרון שקבע גלילאו גלילאי, – המהפכה המדעית בתקופת הרנסנס . על

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא