|
|
עמוד:12
12 | השתכנות מתקנת הדיור הציבורי בישראל בעשור האחרון . מאז מה שמכונה בפי רבות ״המחאה החברתית״ ב- 2011 , נשמעות לא מעט סיסמאות בנוגע לדיור ציבורי ו / או דיור בר-השגה, המוצגות כיעדים לצמצום הפערים החברתיים . אני לעומת זאת סבורה שמאבקים על דיור בכלל, ועל דיור ציבורי בפרט, אינם יכולים להתנהל ולהתקיים ללא התייחסות לממדים 2 במקרה שלהאתניים / גזעיים ולזהות האתנית של הנאבקות / ים על דיור . ישראל, אי אפשר לדבר על דיור בכלל ועל דיור ציבורי או בר-השגה בפרט, ללא אזכור של מזרחיות / ים ותוך שימוש במושגים מעמדיים חליפיים כמו ״בנות / בני השכונות״ ו / או ״הפריפריה״ . זהות הצדדים חשובה מאוד כי היא מכתיבה דרכי פעולה ופתרונות שונים . לא ניתן לדבר שיח אוניברסלי של דיור ציבורי ולנתקו מהקשר פרטיקולרי ופרטני, שכן בישראל הוא נועד בראש ובראשונה למזרחיות / ים במסגרת ״מדיניות פיזור האוכלוסין״ שהונהגה בישראל . אם כן, על מנת להבין את מנגנון הדיור הציבורי, יש לדון תחילה בהקשר ההיסטורי הרחב יותר של יחסי הדיכוי והשליטה היורוצנטריים-אשכנזיים שהופעלו ומופעלים נגד המזרחיות / ים, שהמנגנון הזה נוצק לתוכם ומשוקע בהם . כך למשל, יש להבין כי העקרונות שעמדו ועדיין עומדים בבסיס רעיון הדיור הציבורי בישראל אינם דומים לעקרונות שעמדו בבסיס רעיון הדיור הציבורי במדינת 3 הם לא התבססו על עקרונות מעמדיים וכלכליים שלהרווחה המודרנית . מציאת פתרונות דיור לאלו שנזקקו לקורת גג עם הבאתן / ם לישראל כדי לצמצם פערים חברתיים וכלכליים ; נהפוך הוא : הדיור הציבורי בישראל הוא זה שיצר את הפערים החברתיים, שכן הוא נועד בראש וראשונה למזרחיות / ים, במסגרת ״מדיניות פיזור האוכלוסין״ . לפיכך, סיסמאות הקוראות למדינה לייצר דיור ציבורי ו / או דיור בר-השגה לא תתקנה את העוול שמנע מדורות שלמים של מזרחיות / ים להפוך לבעלות / י קניין, כמו שהתאפשר לאשכנזיות / ים . השלכותיה של מדיניות הדיור הגזענית חורגות הרבה מעבר לתחום הדיור, כך שגם ״הטבה בדיור״ לא יכולה להיטיב לבדה את מצבן / ם של המזרחיות / ים . 4 חוק שנחקק אני טוענת זאת גם לגבי חוק הדיור הציבורי מ- 1998 , אחרי מאבק חברתי-משפטי נרחב של גופים כמו הקשת הדמוקרטית
|
|