|
|
עמוד:13
13 אחרים, להחליט . בסיפורים על המורדים אין שום עובדה, אירוע, שום מידע, שום שם תואר, רממקוו ליפות . הם כולם לקוחיםהנובעים מהצורך להמציא, להוסיף א ליס הציגהֹ ( הם באים מטקסטים כתובים או משיחות שלי . אַלה מרגוכלשהו אותי בפני מכרה שלה כך : אנקה מדברת עשרים שנה עם יהודים שעדיין בחיים ) . ואותו "מקור כלשהו" כאן פירושו, שלמידע יש מקור, אך לא ו בלתי חשוב ; בלתי חשוב, כישהמקור מהותי כאן . במובן מסוים הוא אפיל איש אינו יכול לדעת באיזו מידה הוא אמין ; ובלתי חשוב, משום שלא מקור הזיכרון הוא העיקר בזיכרון . הזיכרון מתרחק מהר מהמקור, הזיכרון הופך להיות אוטונומי וגם סיפורים על העבר דאז הופכים להיות אוטונומיים . כאן או שם ; לפעמים אני כותבת : ציין, רשום - אני כותבת : נרשם, זוכרים ש ההיסטוריון . זו דרך כזאת שלי לומר, שהמידע שאני מוסרת קיים מעבר למקור, מעבר למסמך . שעובדה כלשהי, המסופרת כעת על ידי ( נרשם ) , נמצאת כבר מעבר לאימות, שסמכות המקור כבר אינה חשובה . כשמארק . ךְילמרטוּלמאשה פ" צלצלתי,אדלמן אמר, ש"מאשה זוכרת זאת היטב כשאני רושמת את הזיכרון שלה, אני מזכירה את שמה . לעיתים קרובות אני מתייחסת שמית אל בני שיחי מזה שנים רבות . רציתי "להעלות לשיח" כמה שיותר מתוך זיכרונם, לשמוע ולרשום . קטעי משפטים, בדלי סיפורים מתוך יפורים ונרטיבים של אחרים . שיחות אלו צלצלו לי בהמשך בראש . רשמתי ס הספר שלי הוא נרטיב, סיפורים של אחרים ( ומעט שלי ) . הוא שילוב של שני ספרים בכרך אחדלא מצאתי אף אחדהביתה וחזרתי שילוב זה, משוםהצעתישנעשה עבור קוראים וקוראות בשפה העברית . ששני הספרים משלימים זה את זה הדדית ויוצרים שלמות אחת . הספר הוא אוסף של בדלי זיכרון ששרדו, של מאות אנשים שחוו את הזמן והמקום ההוא : גטו ורשה . . זה לקטהשואהרישוםהמבוא מתייחס לשני החלקים גם יחד . הראשון שמו חוזרתקריאהראיונות עם מורדי גטו ורשה חברי אי"ל . החלק השני,01של , הוא שחזור וגם קריאה חוזרת של רשימת לונדון שלהשמותרשימתשל אי"ל, עם חלוקה לקבוצות לוחמות וציון מתחם הגטו שבו פעלה כל אחת ות," ובו הערות ; שמיםנחמומהן . ולבסוף החלק המקיף השלישי "מילון מושגים, מונחים ( בעצם ניתן לקרוא אותו גם כמבוא מיוחד במינו לעולם ההוא ולזמן ההוא ) . הספר נחתם באחרית דבר מפי המדריך הראשון במעלה שלי לתקופה ההיא, מארק אדלמן . מלאכת התרגום היא תמיד בבחינת אתגר . במקרה שלפנינו אפשר לומר
|
|