|
|
עמוד:2
2 | אבוא בספר זה יידונו המפגשים בין תרבויות גוף מהגרות לתרבות הגוף הישראלית שהתקיימו בשני העשורים הראשונים של המדינה . המפגשים האלה התקיימו בארץ ומחוצה לה, וכמה מהם התאפיינו בצַוותָּאוּת ( סימביוזה ) תרבותית ובהדדיות . כלומר, תרבות הגוף הישראלית הפיקה תועלת מהמפגש ויצאה נשכרת ממנו . בכמה מהמפגשים נוצר מאבק תרבותי שעורר דיון ציבורי באשר לצביונה המתחדש של תרבות הגוף הישראלית, למקומו של הספורט בחברה הישראלית ולתפקיד שהוא ממלא בה . המשמעות שניתנה לספורט, בשנים שבהן הספר עוסק, חרגה מעבר לתחום הגופני הצר . הספורט סימל את הערכים שהיו מקודשים לחברה הישראלית וסייע בהפצתם, ולכן הדיון במפגשים מהסוג הגופני יבטא את יחסה של החברה הישראלית בשנים המכוננות של המדינה לערכים שייצגו תרבויות גוף מהגרות . המושג יהדות השרירים משמש נקודת ייחוס מרכזית לרבים מהדיונים בפרקטיקות המהגרות ולביקורת שהושמעה כלפיהן . לא היה מדובר בפרשנות המקורית של המושג אלא בערכים שיוחסו לו בארץ-ישראל ולאחר קום המדינה, כלומר גבריות ואומץ לב בשילוב עם עבודת כפיים . 4 במקרים רבים התקבע היחס כלפי תרבות הגוף המהגרת על פי מידת התאמתו לפרשנות המקומית של המושג . תרבויות הגוף המהגרות הציבו אתגר כפול למושג יהדות השרירים : הן שאפו להרחיב אותו ולהעניק לו פרשנויות חלופיות . המאבק על עיצובם מחדש של הגוף היהודי ושל הגבריות הישראלית היה למעשה מאבק על ערכיה של החברה הישראלית . נוסף על כך, בשנים הראשונות לקיומה של המדינה מילא הספורט שני תפקידים שחרגו מהמסגרת הגופנית : האחד – פוליטי . ארגוני הספורט פעלו בגופים פוליטיים ומומנו על-ידם, בתמורה הם העמידו לרשותם את המנגנונים שלהם וגייסו את תמיכת פעיליהם ; השני – לאומי . הספורט – ובעיקר הנבחרות הייצוגיות של ישראל – נחשבו למשאב של המדינה ולכן הוטלו עליהם משימות לאומיות . עיקרון החובבנות היה המפתח שקיבע את מעמדו הפוליטי והלאומי של הספורט ומנע משחקנים כלכליים להיות שותפים בכיוון התפתחותו . בשני העשורים הראשונים של המדינה שרר מתח מתמיד בין השאיפה לשמר את מבנה הספורט שנוצר בתקופת היישוב ובין השאיפה לפרוץ את עיקרון 4 אלמוג, הצבר, עמ' 221 .
|
|