|
|
עמוד:14
מרובה ויולי נתן בי אמון רב , העניק לי סמכויות רבות ואפשר לי לקדם תהליכים רבים ומשמעותיים במשרד . הייתי משוכנע שאמשיך לפעול בשירות הציבורי , והיו לי חלומות גדולים על תפקידים משמעותיים והובלת רפורמות . אלו היו השנים הגדולות של עליית יהודי ברית המועצות ויהודי אתיופיה ואני הסתובבתי במקומות שונים ומשונים ועסקתי בהבאת יהודים לישראל ובקליטתם בה . חודשי ההיריון עברו בציפייה דרוכה . חנה , כדרכה , לא התלוננה . אפילו את הקשיים והכאבים הקשים ביותר פטרה כעניין שולי . בהתקרב מועד הלידה , הלכנו לקורס הכנה ללידה . לצד הורים צעירים אחרים התאמנו בחיתול בובות , שמענו הרצאות על השותפות בלידה ועל הנקה . במהלך הקורס סיפרה לנו מנהלת הקורס על הקשר העז שייווצר בינינו לבין התינוק המקסים שייוולד לנו . איש לא אמר מילה על כך שיש אפשרות שייוולד לנו ילד שאינו מושלם . עם התקרב מועד הלידה , קרצו לנו חלונות הראווה בבקשה שנקנה פריטי ציוד עבור התינוק . עגלה . שמיכה . צעצועים . בגדי תינוק . נעלי גרב זעירות . הסתכלנו , אך לא קנינו . המשפחה והסביבה אמרו לנו פה אחד : אל תביאו דבר לביתכם , מחשש עין הרע . התחתנה אחותי חן עם בחיר ליבה , דני . 1998 בסוף חודש דצמבר חנה ואני נסענו עם משפחתי המורחבת לאלקנה , לחגוג בשבת שבע ברכות . כשהסבנו לארוחת הערב ביקשתי לברך את חן , ואמרתי שאני מבקש לדבר בערב , כי מתוקף הנסיבות איני יודע אם נוכל להישאר באלקנה עד צאת השבת . לפנות בוקר , הניחה חנה יד על כתפי . " זה מתחיל ," היא אמרה . ובשבת בבוקר נסענו לבית חולים הדסה עין כרם בירושלים . הלידה החלה , אך לא התפתחה . זריקת האפידורל שחנה קיבלה האטה את התהליך עוד יותר . תחילה שמחתי על העיכוב . בטיפשותי , חישבתי כי אם התינוק ייוולד בשבת , הרי שברית המילה תחול בשבת הבאה , והדבר היה משבש את רצוננו באירוע גדול ביום בו תקרא לי אבא 14
|
|