|
|
עמוד:יב
לעולם להיות כשהיו . רציתי לכתוב ספר שיתאר את החוויה הזוגית , ובמיוחד את החוויה האבהית , שמעטים מתארים אותה . איכשהו , תמיד נדמה שלילדים מיוחדים יש רק אמהות . האבות , נעלמו . בדורנו גם לאבות יש חלק ויש אחריות בגידול ילדים . רציתי לכתוב כדי לתת לאותם הורים תקווה וכוח במאבק הצפוי להם עם המוסדות , עם המשפחה , עם החברים ועם האויב הקשה מכולם — עצמם . רציתי לכתוב כדי לומר להם : אל תוותרו . אתם פוסעים את צעדיכם הראשונים במסע ארוך וקשה . הילד שלכם לעולם לא יהיה ילד רגיל , אך אם תשקיעו , תראו פרי בעמלכם ושכר בפעולתכם . רציתי לכתוב כדי לחוות את הצער על מה שיכול היה להיות ולא להיות לעולם , ומתוך כך ללמוד לחיות וגם לשמוח במה שיש . ורציתי לכתוב , וגם כתבתי , כדי לתת פתחון פה נדיר למי שאינו זוכה כמעט לעולם לפתחון פה — לאברומי , בני אהובי , נער מיוחד , שכאן יוכל להשמיע את דבריו , את צעקתו , את תקוותו ואת שמחתו . ביום בו תקרא לי אבאי " ב
|
|