|
|
עמוד:10
10 גוטה טירנגל בן עזרא שאומרים החכמים . אל תשכחי שאני התכרבלתי בין זרועות אימך, נאחזתי בשמלתה, נתליתי על צווארה . את זוכרת את צעדינו הראשונים, את ידנו בידה החמה, האוהבת, הדואגת . די, די עם הטון הדרמטי הזה, זה לא מקובל בשפה שבה אני כותבת . אתה מתעלם מהנוקשות של אנשי הספר, מהדרישה להביא הוכחות ובייחוד מהטאבו ששורר בכל מקום כשמגיעים לנושא הזה . להפך, פרופסורית יקרה, אני מכיר אותך טוב יותר מכפי שאת חושבת, כי אני חש בהתכווצות שלך, בכעס . ואני שומר אותם במוח שלנו . והאימה . . . ? רשמת ? והרעב . . . הרגשת ? והזעם שלי . . . שמעת אותו רועם ? אז במה נתחיל הפעם ? בהתחלה, כמובן, כמו בתנ"ך, שלצערי עדיין לא הכרת מספיק . לא הפסקת להציק לי עם זה כל חיי . אני מזכיר לך שנוצרנו בתוך ביצית יהודייה על פי רצון האל, הרבה לפני שהסכמת לחלוק את גורלנו . אתה שוב מתחיל עם ה"ברוך השם" שלך . אני לא מאמינה בשטויות האלה . אני חופשייה לבחור מי אני ואיך אני רוצה
|
|