|
|
עמוד:13
13 היסטוריה בדמדומים בסתירות של עצמו, אך מצליח למרות זאת להתעלות בהבחנותיו על רבים מבני דורו, בנוגע לנוכחותם של מיתוסים ומדומיין פוליטי . הזכרתי לקראת סוף השיחה שההערות האנטישמיות שנמצא בכתביו בשנותיו המאוחרות אמנם מאוד לא נעמו לי, ואף דחו אותי לעתים בטיפשותן, אולם הן לא היו חלק אימננטי מתפיסת עולמו 6 איני זוכר של הדרייפוסאר לשעבר, שהייתה אנטי – גזענית בעליל . היום את שאלותיו במדויק ולא את תשובותיי במפורט, אך הפגישה הלבבית התארכה ובסיומה השארתי אחריי, על פי בקשתו, רשימה ביבליוגרפית קצרה : מה לעניות דעתי ראוי לקרוא בסורל ואילו פרשנויות רציניות נכתבו עליו . כאשר הופיע הספר עברה של אשליה : מסה על הרעיון הקומוניסטי במאה ה – 20 נדהמתי . מכל החומרים שהמלצתי וסיפקתי לפירה הוא בחר לצטט עיתונאי ימני שולי בשם ז'אן ואריו ( Variot ) , שהעניק 7 לסורל ההפכפך בימה עיתונאית בשנות העשרה השמרניות שלו . בחיבור מגוחך למדי, שמחבר פרו – פשיסט כושל זה פרסם יותר מעשור לאחר מותו של הפילוסוף, הוא "שחזר" מילה במילה שיחות שלכאורה היו לו עמו ( אפילו ברחוב ) , שבהן הביע הלה את 8 בשום מקום אחר לא נמצא אישוש הערצתו הסוחפת למוסוליני . לעדות זו אלא בדיוק את ההפך : סורל הביע במכתביו בדיוק באותה עת את סלידתו מהמנהיג הדמגוגי הלאומני בזמן המלחמה וכן את בוזו לתנועה הפשיסטית ולתומכיה . כידוע, דווקא בנדטו קרוצ'ה ( Croce ) , הפילוסוף הליברלי המתון, ומכותב נאמן של סורל, חלק עליו ותמך בשלב הראשון, כמו רבים מבני דורו הליברלים באיטליה, בעלייתו של מוסוליני לשלטון . כבר בזמן "המלחמה הקרה" בשנות ה – 50 עטו "אנטי – טוטליטריים" שונים על סורל כנקודת החיבור וכגשר לוגי בין שתי התנועות המהפכניות של המאה ה – 20 - הקומוניזם והפשיזם . מהלך פוליטי – אידאולוגי יעיל ושופע שביקש לזהות ולקרב שני זרמים ( ואפילו שלושה כי גם הנאציזם צורף לפרדיגמה המופרכת ) , אשר
|
|