|
|
עמוד:12
12 שלמה זנד והתהפוכות הפוליטיים שלהם בדרכם להפוך לשרתי המדינה החדשה . אך באותה מידה גם לא היה זה פרי המקרה שפיירו גובטי ( Gobetti ) , הליברל האנטי – פשיסטי הנערץ, היה אף הוא מחסידיו 4 מאותה עת למדתי המובהקים של ההוגה הצרפתי הבלתי מסווג . לראשונה לקרוא את ההיסטוריה האינטלקטואלית לאחור, כלומר נגד ציר ההתקדמות בזמן : לא מרוסו לרובספייר, לא ממרקס ללנין, לא מסורל למוסוליני, ומאוחר יותר, לא מהתנ"ך לציונות, אלא בדיוק להפך : מרובספייר לרוסו, מלנין למרקס, ממוסוליני לסורל 5 למדתי גם שהמילה "השפעה" או הפועל ומהציונות לתנ"ך . "להשפיע" אינם מסבירים דבר . יש צורך תמידי להתעקש, לחשוד בהם, ולהקנות להם משמעויות חדשות ומקוריות . בתחילת שנות ה – ,90 כאשר כבר הוריתי היסטוריה באוניברסיטת תל – אביב, שהיתי בחצי שנת שבתון בפריז . ז'אק ז'וליאר ( Julliard ) , מורה לשעבר, פנה אליי והציע לי לפגוש את פרנסואה פירה ( Furet ) נשיאו לשעבר של בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה ( E . H . E . S . S ) . הלה נזקק בדחיפות לחיבוריו של סורל ולפרשנויות עליו עקב הכנת ספר חשוב על הקומוניזם במאה ה – 20 . שמחתי מאוד לפגוש את ההיסטוריון הידוע שסייע באמצע שנות ה – 80 להעניק לי משרה זמנית במוסד זה, ולאפשר לי לתת את הקורס הראשון בהיסטוריה שלימדתי בחיי . בפגישה ניסיתי להבהיר לפירה שסורל הבעייתי לא היה פרוטו – פשיסט צרפתי, בין היתר מכיוון שסלד כל חייו מהלאומיות הצרפתית, ובוודאי שלא סיים את חייו כחסידו של מוסוליני, מפאת העובדה שבחל במנהיגים פופוליסטים המלהיטים בנאומיהם את ההמונים . הוספתי ש"המטריאליזם ההיסטורי" שלו לא היה ממש מרקסיסטי אלא נָשק מבחינות מסוימות לעמדות שפירה עצמו העלה בספרו האנטי – יעקוביני המרתק לחשוב את המהפכה הצרפתית . אני זוכר שהדגשתי גם שלמעשה מתחת לגלימתו המהפכנית נותר סורל באיזשהו מקום הוגה ליברלי, ואפילו שמרן, הנלכד שוב ושוב
|
|