|
עמוד:13
13 מבוא ושל המוזיקה הפופולרית בכלל . דייויד גרייבס חוזר אל חוויותיו האישיות והביוגרפיות כנגן הבס של רמי פורטיס כדי לדון באופן אישי והיסטורי בחוויית הפאנק של חובב הרוק שגדל בשנות ה- 60 על רקע התמורות שהתחוללו בעולם המוזיקה האנגלו- אמריקאי ובמשמעותו של הפאנק בישראל של סוף שנות ה- 70 . אדם יודפת כותב על מוזיקת הפאנק והפוסט-פאנק של רמי פורטיס ופורטיסחרוף, החל ב פלונטר ( 1979 ) וכלה ב סיפורים מהקופסא ( 1988 ) , ודן בקשר שבין מוזיקה ישראלית להיגיון הפוסטמודרני . חלקו השני של הספר, "זיכרונות, ספרות ועיתונות", כולל את וידויו של הסופר עמיחי שלו על חוויית הנעורים הפוטוריסטית- גרמנית שלו כמעריץ קראפטוורק ( Kraftwerk ) , אחת הלהקות המשפיעות ביותר על הפוסט-פאנק והניו-וייב, במהלך ילדותו ונעוריו בראשון לציון . תיאורטיקן הג'ז ארנון פלטי כותב את זיכרונותיו כנגן צעיר בלהקתו של שלמה ארצי במהלך סיבוב הופעות אירופאי ב- ,1979 ממש בלב ליבה של סצנת הפוסט-פאנק . יצחק בנימיני כותב על חוויית ההתבגרות שלו ואישוש זהותו הישראלית על רקע היבטים ביוגרפיים הקשורים לעדתיות, למגדר ולקרתנות, ועל הרווח שבין הפוסט-פאנק והניו-וייב לבין מוזיקה קלסית ותפקיד המוזיקה במסע אוטוביוגרפי זה . חן רותם ( סגול 59 ) חותם את הספר במאמר עיתונאי על תפקידן של אמניות ניו-וייב כחלוצות היפ-הופ בתפר שבין סוף שנות ה- 70 לתחילת שנות ה- 80 . אם כך, אסופת מאמרים זו אינה ניסיון לגולל את ההיסטוריה הרשמית של הפאנק, הפוסט-פאנק והניו-וייב, אלא להציג נקודות מבט שונות, אקדמיות, ספרותיות ואישיות, על זרמים אלו, שהשפיעו על התרבות המערבית ועל חובבי מוזיקה ישראלים בזמן אמת . הדיון יעסוק במוזיקה דרך מבט היסטורי, לצד שימוש בשלל תיאוריות מרקסיסטיות, פוסט-סטרוקטורליסטיות, פוסטמודרניות ואחרות, שחלקן התעצבו במקביל להתעצבותם של ז'אנרים אלה . אנו מקווים שהדיון במוזיקה יעניק תובנות חדשות על ההיסטוריה
|
|