|
|
עמוד:9
9 וידויי מסך השלטת הפכה לפוסטמודרנית, חשפה גם הפסיכואנליזה את הנחותיה האנטי – מהותניות, את הדגשיה על פרטיקולריות, שפה וחירות, אולי אף את מחויבויותיה החברתיות . לדוגמה, היחס למגדר משקף היטב את השתנותה של הפסיכואנליזה כפועל יוצא של שינויים חברתיים . החלוקה הנוקשה לתפקידי "גבר" ו"אישה", שאפיינה את סוף המאה ה – 19 עד אמצע המאה ה – ,20 חלחלה גם לתיאוריות הפסיכואנליטיות שניסחו דיכוטומיות נוקשות ומקוטבות : אימהות – אבות, נשים – גברים, סטרייטים – הומוסקסואלים . כל סטייה מתבניות אלו נחשבה פתולוגית ויוחסה לארגון אישיות בעייתי . ואילו כשהחברה המערבית הפכה פתוחה יותר וגבולות התפקידים בין המינים היטשטשו, מיהרה הפסיכואנליזה לאמץ שינוי זה, לאוורר את תפיסת הדו – מיניות שהייתה נר לרגליו של פרויד, ולהצמיח תיאוריות מגדריות חדשות שתואמות את התפיסה החדשה הליברלית שעומדת בחזית החשיבה הביקורתית בימינו . ואולם הפסיכואנליזה לא רק מושפעת וניזונה מהעולם הסובב אותה ; תובנותיה גם יוצרות משמעויות חדשות בתוך עולם זה . כך עשה פרויד כשניסה להסביר יצירות אמנות, תופעות פוליטיות וחברתיות או מיתוסים היסטוריים . מאז פרויד, ביקורת התרבות והאמנות - על כל תוצריה הרבים - מקבלת כמובנת מאליה את הפרשנות הפסיכואנליטית . הפער בין התוכן הגלוי לתוכן הסמוי, בין הידע לאמת, התברר כאמצעי חקירה ראשון במעלה . הרעיון שמה שידוע אינו בהכרח אמיתי, ומה שאמיתי אינו בהכרח ידוע, נמצא רלוונטי הן לחקר הספרות והן לחקר החברה והפילוסופיה . למעשה, התוצרים האמנותיים והחברתיים התגלו כקרקע נוחה למדי להדגים ואף להוכיח באמצעותה את התובנות העמוקות של הפסיכואנליזה הרבה יותר מן השיטות המדעיות המקובלות . בהקשר זה, פרויד כותב :
|
|