|
|
עמוד:11
אברהם פרנק | 11 נאותה ? מה מעמדו של הידע בתקופתנו עתירת הטכנולוגיה, ומהו הידע הרלוונטי לחינוך ? וכך עוד ועוד . באפריל 1999 נפגשו שרי החינוך של הרשויות המחוזיות ושל הרשות הפדרלית ב אוסטרליה והכריזו הכרזה "היסטורית" משותפת, שהתמקדה בהקמת מסגרת שיתופית לַחינוך האוסטרלי . הצהרת חזון זאת הדגישה את הצורך בטיפוח אזרח שמצויד בידע, בהבנה, בכישורים ובערכים שיאפשרו לו חיים יצרניים ובעלי משמעות בעולם אורייני ובחברה פתוחה, כתנאי הכרחי לעתידה של אוסטרליה ( רום, 19 : 2009 ) . בדומה לכך, באתר משרד החינוך של ניו זילנד ( 2007 ) ניתן למצוא את תוכנית הלימודים של המדינה, המבוססת על חזון האומר כך : " [ שאיפתנו היא ל ] אנשים צעירים שיהיו בטוחים, מקושרים, מעורבים באופן אקטיבי ולומדים לאורך החיים" . את החזון מלווים ערכים כדוגמת : מצוינות ; חדשנות, שונות, שוויון ועוד ; מלווים אותו הכישורים הדרושים לדעתם, כמו : חשיבה ; שימוש בשפה, בסמלים ובטקסט ; שליטה עצמית ; התייחסות לזולת ; השתתפות, וכך הלאה, ואת החזון מלווים גם תחומי הלימוד הדרושים : אנגלית, אמנויות, בריאות וחינוך גופני, למידת שפות, מתמטיקה וסטטיסטיקה, מדעים, מדעי החברה וטכנולוגיה . שתי הדוגמאות שמובאות כאן, אוסטרליה וניו זילנד – שתיים מתוך מערכות חינוך נוספות המתרבות עם הזמן שהובילו שינוי מעוגן בחקיקה – מציגות חזון חינוכי מרשים, אבל האם הוא בר ביצוע ? האם הוא מתממש ? מהם התנאים הדרושים למימושו ? מהי הכשרת המורים הדרושה לצורך "הפקה" חזונית מורכבת ? מהי מערכת השעות המתאימה לכך ? השאלות הן קשות, כיון שמטרות החינוך הן מגוונות, לעיתים סותרות, ולא ניתן ליישם יחד את כולן .
|
|