|
|
עמוד:14
14 אסנת רבינוביץ המתעתעת של ה"מחבר", ואף היא נדונה מעל דפי הרומן . ביחס לשתי השאלות אנו מבקשים להדגיש את מערכת המסגור הכפולה . הכוונה לשינוי נקודת התצפית שהטקסט עצמו מפעיל על הקורא . הקונבנציה הבדיונית משנה את מעמדה ומכריחה את הקורא להיות שותף בהכרעות פרשניות הנוגעות לטקסט . המהלך של שבירת הקונבנציה הבדיונית הופך את הטקסט למטא-טקסט . כך הקורא מוזמן להצטרף לדיון תיאורטי על האונטולוגיה של הבדיון ועל היחס בין בדיון למציאות, בין היסטוריה לספרות . בפרק 3 נראה כיצד הופעתם של שני הֶקשרים בסיפור אחד יוצרת סיטואציה שמזכירה סיפור מסגרת ; אלא שהמסגרת מתגלה כסיפור המלא, ואילו הסיפור הפנימי הוא חלק קטן בתוכו . מדובר בציור של ורמיר, "אמנות הציור", שבו הצייר נראה יושב כשמכחולו בידו, והוא מצייר את הסטודיו שלו, כלומר מעתיק את הציור המוצג לעיני הצופה כאילו היה סצנה ריאליסטית . הסצנה מציגה מצב שמבקש ליצור מראית עין של סיפור מסגרת, אך הוא למעשה עיקרו של הסיפור . הצופה מוזמן לחוות שבר אפיסטמולוגי, שבו מופיעים שני הקשרים שונים : הקנבס הקטן והציור המלא המכיל את הקנבס הקטן . פער אונטולוגי ופער כרונולוגי משמשים כאן יחדיו . בציור השלם הושלמה המלאכה, ולפיכך אפשר כנראה לשייכו לזמן מוקדם יותר . הקנבס הקטן הוא העתק של חלק מהקנבס הגדול, והוא יוצר רושם של פעולה בהווה שעליה הצייר שוקד . אם כך אולי אפשר להניח שהציור השלם הוא המקור, ואילו הקנבס הקטן הוא העתק חלקי שלו . אבל למעשה שני הציורים - הציור השלם והקנבס הקטן - הם ציור אחד, ואין הם בגדר שני אירועים נבדלים מבחינה אונטולוגית וכרונולוגית . אם כך, אפשר לטעון שמדובר בהטעיה מכוונת, ביצירת תחבולה שמבלבלת את הצופה . זו אחיזת עיניים ובה נתמקד . בפרק 4 נעסוק בשאלת הקשרים בין עולם הבדיון לעולם המדעי, בהתנגשות האפשרית בין אמת פואטית לאמת מדעית העולה
|
|