|
|
עמוד:9
פתח דבר | 9 אלו, של מורותי, של חברותי ושלי, לפוליטיקה שביקשה תיקון חברתי עמוק . אף על פי שהספר התגבש במסגרת קורס אקדמי, הוא מיועד לאו דווקא לנשות אקדמיה אלא לציבור הרחב של נשים, גברים ואנשים ממגדרים וממיקומים חברתיים מגוונים, שמתעניינים בהקשרים ההיסטוריים הרחבים שבתוכם התגבשו התביעות הפוליטיות של הפמיניזם המזרחי בישראל . בפרקי הספר השונים אנסה להבין את המתח שבתוכו הוא מתקיים : בין מאבק להשתייכות ובין ביקורת חברתית נוקבת ; בין תחייה תרבותית והמצאה של מסורת שנשכחה ובין התמערבות ; בין מעמד לתרבות ובין עוני לשאיפה להתברג בעמדות מפתח . מטרתו של ספר זה היא להציע אפשרויות לדבר ולחשוב על פמיניזם מזרחי מתוך ועל סמך ניתוח היסטורי ותיאורטי של סוגיות מעמדיות, אתניות ומגדריות . אל מול האפשרויות המתפקעות שיצרה בדמיוני שפתה של סימה חג'ג', סבתי תחמה אפשרויות מעשיות : אישה, בעיניה, יכלה להיות תופרת, פקידה או — אם היא מצליחה במיוחד — מורה, וזאת בתנאי שתישאר במקומה ותיהנה מהיתרונות של היכרות עמוקה עם סביבתה ( "תישארי במקום שלך", נהגה לומר ) . בכל פעם שילדה, נערה או אישה חדשה עמדה בפתח ביתה היא שאלה אותה "בת של מי את ? " . אם לא הכירה את הוריה, שאלה על קרוביה . אם לא הכירה את קרוביה, שאלה על שכניה, ולא נחה עד שמצאה איזושהי חוליה של היכרות אישית ולו הרחוקה ביותר בינה ובין האלמונית . או אז אמרה בסיפוק : "אה, אז אני מכירה אותך" . העולם האוניברסלי של סימה חג'ג' והעולם המעשי והמקומי של סבתי התנגשו בתוכי מרבית חיי, והשאלה "בת של מי את ? " כמו החזיקה את מכלול האפשרויות והסתירות של שני העולמות . שאלה זו מעצבת גם את פרקי הספר הזה . אני מקווה שהצלחתי לעשות סבלנות .
|
|