|
|
עמוד:13
יסודות החשיבה הפסיכואנליטית 13 זו מספק בסיס לעמדה אפיסטמולוגית המהווה חלק בלתי נפרד מהפסיכואנליזה ורלוונטית לעיסוק הפסיכואנליטי העכשווי בנושא . אפיסטמולוגיה זו, טוענת בלס, מתמקדת במעורבות ההכרחית של להיטות, בניגוד לריחוק, בבקשת הידיעה, ורואה במטרה הפסיכואנליטית של ידיעה עצמית נגזרת וביטוי מיידי מאוד של הדחף האנושי הרחב והבסיסי יותר לדעת . בפרק השלישי, "חידת אנלוגיית הפאזל של פרויד : החייאתו של מאבק בספקות ושכנוע פנימי ב משה האיש והדת המונותיאיסטית לפרויד", מצביעה בלס על חידת שימושיו הסותרים של פרויד באנלוגיה של פאזל . היא מראה כיצד בניסיון לפתור את החידה, המשמעויות וההשלכות של מאבקו הקשה של פרויד בחתירה אחר האמת מתעוררות לחיים הן בכתיבתו והן אצל בלס עצמה . במרכז המאבק ישנו מפגש עם מקורות הספק והשכנוע הפנימי שמאפשרים לאדם לאמץ רעיונות שהוא חווה כנכונים, גם אם לא ניתן להציג ראיות לאמיתותם . המאמר שופך אור על חשיבותו של משה האיש והדת המונותיאיסטית כטקסט תיאורטי שמעיד על התפתחויות במחשבתו של פרויד על האמת, על ההיתכנות של השגתה ועל הסכנות והקשיים האינהרנטיים בהשגתה . בפרק הרביעי, "החתירה לאמת כיסוד העשייה האנליטית : נקודת מבט פרוידיאנית – קלייניאנית מסורתית", בתשובה על השאלה אם כיום האמת רלוונטית לפסיכואנליזה, מציגה בלס נקודת מבט שאליה היא מתייחסת כפרוידיאנית – קלייניאנית מסורתית . מנקודת מבט זו, לא זו בלבד שהאמת רלוונטית, אלא שהחתירה אליה היא המסד והטפחות של העשייה האנליטית . בלס סוקרת את גישתו של פרויד לאמת ואז דנה בתרומתה המהותית של קליין להבנתה, לביסוסה ולהעשרתה, בהדגשת חשיבתה של קליין על פנטסיה ועל דחפי החיים והמוות . לסיום מתדיינת בלס עם ההשקפה הנגדית, שלפיה החתירה לאמת אינה רלוונטית עוד לפרקטיקה האנליטית העכשווית .
|
|