|
|
עמוד:13
הקוויה ההיונית 13 תרופה נוגדת קרישה . התרופה אמנם הגנה עלי מפני אירוע מוחי, אבל העלתה דאגה חדשה : כבר שנים אחדות יש לי בעיות בשיווי המשקל, ונפילה חמורה עכשיו עלולה להיות קטלנית, כי אין דרך לנטרל את נוגד הקרישה ולעצור את הדימום . כשבדק אותי ד"ר ו' שעתיים אחרי ההפניה מן הפיזיותרפיסטית, הוא הסכים שהדופק שלי האט עוד יותר, ואירגן לי שוב מכשיר הולטר שיבצע רישום של פעילות הלב שלי במשך שבועיים . כעבור שבועיים, אחרי שהטכנאי במרפאה להפרעות קצב הסיר את מכשיר ההולטר ושלח את ההקלטה של פעילות הלב שלי לפענוח במעבדה, אירעה תקרית מבהילה נוספת, הפעם למרילין : היא ואני שוחחנו, ופתאום היא לא היתה מסוגלת לדבר, לא היתה מסוגלת להגות אף מילה . זה נמשך חמש דקות . ואז, בדקות שלאחר מכן חזרה אליה לאיטה יכולת הדיבור . כמעט אין ספק, חשבתי, שהיה לה אירוע מוחי . מרילין אובחנה כחולה במיאלומה נפוצה חודשיים לפני כן, והתחילה בכימותרפיה . התרופות הכימותרפיות החזקות שלקחה בשבועיים הקודמים היו עלולות לגרום לאירוע מוחי . טילפנתי מיד לרופאה הפנימאית של מרילין, שבמקרה היתה בסביבה ומיהרה לביתנו . אחרי בדיקה מהירה היא הזמינה אמבולנס, שלקח את מרילין לחדר המיון . השעות הבאות באזור ההמתנה של חדר המיון היו הקשות ביותר שמרילין ואני חווינו מעודנו . הרופאים התורנים הורו לבצע דימוּת מוחי, שאימת כי אכן עברה אירוע מוחי כתוצאה מקריש דם . הם נתנו לה תרופה, טִי-פּי-אֵי ( מפעיל פְּלַזמינוֹגֶן רקמתי ) , כדי לפרק את הקריש . שיעור קטן מאוד מן המטופלים אלרגיים לתרופה הזאת — מרילין, למרבה הצער, היתה אחת מאלה, וכמעט מתה בחדר המיון . היא החלימה בהדרגה מן האירוע המוחי עד שלא נותרו לו עקבות, ואחרי ארבעה ימים שוחררה מבית החולים . אבל הגורל עדיין לא סיים את ענייניו איתנו . שעות מעטות אחרי שהבאתי את מרילין הביתה מבית החולים, טילפן אלי הרופא שלי
|
|