|
|
עמוד:13
| 13 רתח דבר מיליארד שנים, תיהפך בערך בעוד שבעה מיליארד שנים לענק אדום מתפשט, שיביא אל קצם את כל החיים עלי אדמות . העובדה הזו אינה שנויה במחלוקת וגם אינה סוגיה אתית . לא . השאלה האתית שאני שומע ב"אנשים החלולים" של אליוט אינה מתמקדת בהכחדתו של כדור הארץ, שהיא ודאות מדעית, אלא בהכחדה הוודאית פחות של התרבות האנושית — ואולי למעשה של כל החיים עלי אדמות . הפלנטה שלנו דוהרת לעבר קטסטרופה . הרס הסביבה, שינוי האקלים, מגיפות והאיום המתמיד במלחמה גרעינית הם רק הסכנות המוכרות ביותר שמאיימות עלינו . במובנים רבים אנחנו מכינים את הבמה לקצנו שלנו . הוא יקרה בבום או ביבבה או בשניהם — או בלי אף אחד מהם . כרגע כל האפשרויות האלה פתוחות . באיזו דרך נבחר ? זוהי השאלה האתית המסתתרת בין השיטין בשירו של אליוט . "לֹא בִּתרוּעָה אלא ביבבה" . ומה אם המטפורה הזאת על הסוֹפים חלה גם על התחלות מסוימות ? אולי התשובה לשאלה "האם אנחנו לבד" אכן הופיעה, אבל היתה חמקמקה, רגעית, ערטילאית ? נניח שהיה עלינו לנצל את יכולות התצפית וההיסק שברשותנו במלואן כדי להבחין בה ? ונניח שהתשובה לשאלה הזאת היא המפתח לשאלה האחרת שהצגתי זה עתה, דהיינו, איך יבוא קצם של החיים עלי אדמות ושל התרבות המשותפת שלנו ? בדפים שלהלן אני בוחן את ההיפותזה שהאנושות קיבלה תשובה כזאת בדיוק — חמקמקה, רגעית, ערטילאית — ב- 19 באוקטובר 2017 . אני מתייחס במלוא הרצינות לא רק להיפותזה עצמה, אלא גם למסר שטמון בה לאנושות, ללקחים שאנחנו יכולים להפיק ממנה, ולכמה מהתוצאות האפשריות במקרה שנפעל או לא נפעל בהתאם ללקחים האלה .
|
|