|
|
עמוד:11
| 11 רתח דבר אני סבור שבשנת 2017 חלפה במערכת השמש שלנו ראָיָה שתומכת בהיפותזה הזאת ושהתשובה לשאלה האחרונה היא חיובית . בספר הזה אני מתבונן בראיה ההיא, בוחן את ההיפותזה ושואל : מה יקרה אם המדענים ייחסו לראיה הזו אותה אמינות שהם מייחסים להשערות על סופר-סימטריה, ממדי מרחב נוספים, מהותו של החומר האפל ואפשרות קיומם של יקומים מקבילים . אבל הספר הזה מציג עוד שאלה ; שאלה שבמובנים מסוימים קשה אף יותר מזו הראשונה . האם אנחנו, הן המדענים והן ההדיוטות, מוכנים ? האם התרבות האנושית מוכנה להתעמת עם ההשלכות הנובעות מקבלת המסקנה הסבירה — מהתוצאה של היפותזה המסתמכת על ראיות נצפות — שהחיים בכדור הארץ אינם היחידים ואולי אפילו אינם מרשימים במיוחד ? אני חושש שהתשובה שלילית, ושהדעה הקדומה הרווחת מעוררת דאגה . כפי שקורה בתחומים רבים, גם בקהילת המדע יש אופנות ושמרנות נוכח הלא-מוכר . השמרנות הזאת נובעת בחלקה מאינסטינקט ראוי לשבח . השיטה המדעית מעודדת זהירות הגיונית . אנחנו מעלים השערה, אוספים ראיות, בוחנים את ההשערה על פי הראיות שמצויות בידינו, ואחר כך מחדדים את ההשערה או אוספים עוד ראיות . אבל אופנות עלולות להניא מפני בחינתן של השערות מסוימות, ושיקולים של קידום קריירה עלולים להפנות את תשומת הלב והמשאבים אל נושאים מסוימים ולהרחיק אותם מנושאים אחרים . התרבות הפופולרית לא סייעה . ספרי וסרטי המדע הבדיוני נוטים לתאר חוצנים תבוניים בדרך שרוב המדענים מוצאים אותה מגוחכת . החייזרים הבדיוניים זורעים חורבן בערי העולם, חוטפים גופות של בני אדם, או מנסים לתקשר איתנו באמצעים עקיפים ועקלקלים . בין שכוונותיהם טובות ובין שכוונותיהם רעות, הם מצטיינים לא פעם בחוכמה על-אנושית, ושליטתם בפיזיקה מאפשרת להם לתמרן את
|
|