|
|
עמוד:2
2 מבוא או בניסוח אחר שאנו מוצאים אצל רש"י ואצל פוסקים אחרים בימי הביניים, "שגוים בזמן הזה אינם בקיאים בטיב עבודה זרה" . עיקרון אחר המופיע אצל בעלי התוספות וחוזר במאות השבע - עשרה והשמונה - עשרה קובע "כי אין בני נח מצוּוים על השיתוף", ובלשונו של כ"ץ : "רק יהודים חויבו במונותאיזם מוחלט, לעומת אחרים כמו הנוצרים המאמינים בשילוש, שאמונתם לא נאסרה משום עבודה זרה" . 5 וכבר הראה כ"ץ כי בימי הביניים זו היתה גם עמדתו של ר' מנחם המאירי, בן המאה הארבע - עשרה ; הוא גרס באופן עקרוני שהנוצרים אינם בכלל עובדי עבודה זרה מתוקף היותם כלולים ב"אומות הגדורות בגדרי הדתות" . עמדה זו התפרסמה רק במאה התשע - עשרה . כ"ץ גם הראה כי במאות השבע - עשרה והשמונה - עשרה הנזכרות לעיל השתנו נימוקי היהודים באשר ליחס לנוצרים מנימוקי תועלת לנימוקים ש"מעורבת בהם הערכה חדשה של הנצרות כדת שאיננה בגדר אלילות גמורה" . 6 הוא מדגים את התפישה החדשה בדברי ר' משה רבקש ( 1595 - 1671 , שנ"ה ~ - תל"א ) בעל "באר הגולה", בדברי ר' יאיר חיים בכרך ממגנצא וורמייזא ( 1638 - 1701 , שצ"ח - תס"ב ) , ובדברי ר' יעקב עמדין ( 1697 - 1776 , תנ"ח - תקל"ו ) מקהילת אלטונה . כ"ץ ראה בעמדותיו המתונות של ר' יעקב עמדין כלפי הנצרות, עד לטיעונו המרחיק לכת כי חכמי הנוצרים "מסייעים ידי ישראל לשמור תורתם . . . חומה היו עלינו ועל ספרינו הקדושים בכלל", 7 את שיא הסובלנות שהיהדות המסורתית היתה מסוגלת לגלות כלפי הנצרות . 8 התמתנות היחס לנצרות ביהדות המסורתית נמשכה עוד כשישים וחמש שנים עד לעשור השני של המאה התשע - עשרה . המרחיק לכת מכל הרבנים היה ר' משה קוניץ ( 1774 - 1837 , תקל"ד - תקצ"ז ) , תלמידו של "הנודע ביהודה", שהיה דיין בעיר פשט ורב באויבן ישן ( בודפשט ) משנת 1828 . ר' משה קוניץ טען כי "מי שאינו מודה בעבודת אלילים ויאמין כי יש אלהים בשמים נקרא בדתנו יהודי כמונו" . 9 כבר בספרו "העוין" ( תקנ"ו ) קבע ר' משה קוניץ כי גוי הנוהג על דרך החכמה הוא "שוה נכרי כהן וישראל להיות בכלל זרע אברהם צאצאי יעקב, לפי שכלנו ייטיבו לכת" . 10 ספרו של ר' משה קוניץ "בן יוחאי" הופיע בשנת 1815 ( תקע"ה ) , ואפשר לומר שהוא מסמן את קו הגבול הרחוק ביותר בהתמתנות הרבנות המרכז - אירופית ביחסה כלפי הנצרות . 5 שם, עמ' 163 - 164 . 6 שם, עמ' 163 . 7 יעקב עמדן, ספר שימוש, אמשטרדם תקי"ח - תקכ"ב, כד ע"א . 8 ראו כ"ץ ( לעיל, הע' 3 ) , עמ' 166 - 167 . 9 משה קוניץ, בן יוחאי, וינה תקע"ה, "מודעה" ( עמוד לא ממוספר ) . 10 משה קוניץ, "העוין", וינה תקנ"ו, וראו שם, "באור המלות", פרק טו, סעיף נג, עמ' קח ( בהערות ) .
|
|