|
עמוד:יב
יוליה רובנוביץ' : שקיעת הגיבורים יב כאן בא לידי ביטוי הנושא המרכזי השני של 'הגדת הקרב בין אספנדיאר לרוסתם' — התנגשות בין שני סדרי עולם מנוגדים . גושתאספ ואספנדיאר מגלמים את הסדר החדש, שדת זרתושטרא היא אחד המאפיינים שלו, ואילו רוסתם הבא בימים מסמל את הסדר הישן, שטיבו הולך ומתבהר במהלך העימות בין שני האלופים . גושתאספ, המשתייך למחזור השני, החדש יותר, של שושלת המלכים הכִּיָאנים, חש מאוים על ידי רוסתם בעל אילן היוחסין עתיק היומין, שלא פעם היטה את כף המאזניים בסוגיית הכתרת מלכים . גושתאספ מלין בפני אספנדיאר על הזלזול לכאורה של רוסתם : 'לַעֲצוֹתַי וּפְקֻדּוֹתַי יָבוּז, / וְלֹא יַטֶּה אָזְנוֹלְשִׁדּוּלַי [ . . . ] / / אַךְעַל 18 לשווא מונה אספנדיאר בפני מַלְכוּת גֻשְׁתָסְפּאָבִיךָשָׂח : / "כִִּתְרוֹחָדָשׁ, עַתִּיק יָמִים נִזְרִי"' . אביו את המופתים שחולל רוסתם בשרות מלכי איראן . גושתאספ אינו שועה לקול ההיגיון, ואספנדיאר, בלב כבד, שם את פעמיו אל זאבול עם צבאו . שם, בזאבול, הרחק מעיר הבירה של הממלכה, מתעצם הקונפליקט הגורלי בין שני האלופים, שבאופן פרדוקסאלי — ועל כן כה כאוב — לא רק שאינם חשים איבה זה כלפי זה אלא אף רוכשים הערצה כנה אחד לשני . אספנדיאר קרוע בין אהדתו לרוסתם הישיש ובין חובת הציות העיוור למלכו מולידו ; ורוסתם שסוע בין שמירת אמונים למלך איראן ויורשו ובין החירות שלו ושל שושלתו . פירדוסי מיטיב לתאר את הרגשות הסותרים הגודשים את רוסתם : רֻסְתַם שָׁקַע בְּשַׂרְעַפִּים מִצַּעַר, / וְהָעוֹלָם בִּפְנֵי עֵינָיו כְּיַעַר . שָׁקַל : 'הֲלִכְבָלִים אֶתֵּן יָדַי, / אוֹאִם אָקוּם עָלָיו לְהַכּוֹתוֹ ? רָעוֹת חוֹלוֹת וַאֲרוּרוֹת הַשְּׁתַּיִם, / וְהַבְּחִירָה בָּהֶן אָסוֹן קָרֵב . אִם בִּכְבָלִים אָבוֹא — כְּלִמָּה חֶלְקִי ; / וְאִם אַכֵּהוּנֶפֶשׁ — מַר לִי מָר . הַמְּסַפְּרִים אֶת הַקּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, / אַךְדֹּפִי יִמְצְאוּבִּי עַד עוֹלָם . יֹאמְרוּ : "רֻסְתַם נִשְׁבָּה בִּידֵי צָעִיר, / בָּא לְזָבֻּל, כָּפַת שָׁם אֶת יָדָיו" . תְּהִלָּתִי תִּהְיֶה לְתָהֳלָה, / יִמַּר מִשְּׁמִי הָרֵיחַוְהַצֶּבַע . וְאִם יָכְרַע בִּשְׂדֵה הַקֶּטֶל הוּא, / אֶעְטֶה בּוּשָׁה בִּפְנֵי כָּל הַשָּׁהִים . יַגִּידוּ : "שַׁהְרְיָר צָעִיר רָצַח, / כִּי דְּבַר עָתָק הִשְׁמִיעַבְּאָזְנָיו" . יְקַלְּלוּנִי גַּם אַחַר מוֹתִי, / אַף יְכַנּוּבְּבוּז "כּוֹפֵר זָקֵן" . אוּלָם אִם בְּיָדוֹאֶפֹּל אֲנִי, / תִּשְׁכֹּן זָבֻּל בְּלִי צֶבַע וּבְלִי רֵיחַ . 19 שֵׁם זָל, בֶּן סָם הַמְּהֻלָּל, יִמַּח, / וְאִישׁלֹא יִתְגָּאֶה עוֹד בְּסִיסְתָן' . לפני התרת הקונפליקט בדו-קרב בין רוסתם לאספנדיאר, פירדוסי מזמן לנו הצצה מרתקת למאבק הזהויות שניטש בין שתי הדמויות, המשקף שני אתוסים חלופיים של גבורה . רוסתם, מעין הרקולס איראני, מייצג את הגבורה האגדית-מיתית הקדמונית . אף על פי שבעת המפגש עם אספנדיאר גילו עולה על שש מאות שנה, הוא עודנו בעל זרוע איתנה ומלא תבונה ודעת . בבואו לתאר את מעלותיו לפני הנסיך הצעיר, רוסתם דואג להבליט את מוצאו העתיק והאציל ; הוא מתהדר בהכנעת יצורים אימתניים ועל-טבעיים כדִיו, תנין ודרקון, ומסכם בגאווה : 'כְּבוֹד 20 דמותו עולה בקנה אחד עם מוסכמות הָעוֹלָם כֻּלּוֹבְּאַמְתַּחְתִּי, / וְרַק מִמֶּנִּי יִלְמְדוּגְּבוּרָה' . מיתיות-אפיות נוספות : הוא מכניס אורחים נדיב המיומן במנהגי המשתה ; הוא גם תחבולן 18 ראו כאן, עמ' 354 , בית 2497 ; עמ' 355 , בית 2499 . 19 שם, עמ' 378 , בתים 3212 — 3223 . 20 שם, עמ' 373 , בית 3053 .
|
|