פתח דבר

עמוד:11

פ תח דב ר | 11 גם צרכני הסרטים . ואולם לא ידעתי היכן יימכרו הסרטים ואיפה להתחיל לחפש . על לוחות המודעות בעיר לא היו פרסומות בנושא . שאלתי כמה עוברי אורח חרדים ושני מוכרים בחנויות היכן אוכל לאתר סרטים כאלה . רובם טענו שאינם יודעים במה דברים אמורים . מוכר בקיוסק הדגיש לפניי : 'לחרדים אין סרטים' . לא ידעתי מה להסיק מדבריו . האם הסרטים הם תופעה שולית ? אולי הם מוחרמים או מחתרתיים ? האם טעיתי בכינויים, ולקהל החרדי יש מונח אחר לסרטים ? או שמא הנשאלים פשוט אינם רוצים לחשוף בפני אדם חילוני את דבר קיומם ? רק בדיעבד התברר לי שיש משני הטעמים : הסרטים פופולריים למדיי בקרב אותה אוכלוסייה חרדית הפתוחה למודרנה, אבל הם אינם מפורסמים בפומבי לקהל החילוני, והטרמינולוגיה המשמשת את החרדים שונה מהמקובל בקרב הציבור החילוני . כך נשמרת העשייה הקולנועית החרדית בבחינת פרקטיקה תרבותית ייחודית השונה מהקולנוע החילוני . לאחר כשעה של סיבובים ברחובות העיר בני ברק, מוכר בחנות למוצרי אלקטרוניקה הפנה אותי לחנות מוזיקה חרדית שנמצאת בפינה של רחוב ראשי . בכניסה לחנות הנחתה אותי באדישות מוכרת חרדית אל מחלקת הסרטים . אף על פי שהייתי היחיד בחנות, הרגשתי מעט לא בנוח, כמציצן שאין זה מקומו . ידעתי כי הסרטים אינם מופקים בשבילי . בפינה הימנית של החנות לכל אורך הקיר הונחו קלטות ותקליטורים מסודרים בתוך מדפי מתכת דקיקים . הופתעתי לגלות כמות נכבדה ומגוונת של סרטים . היו שם סרטים לגיל הרך, לילדים ולבני נוער . והיו גם סוגות שונות : הצגות מצולמות, סרטי אנימציה ותיאטרון בובות לפעוטות, סרטי פעולה, הרפתקאות, קומדיות, דרמה, וגם אותו סרט שנסקר בכתבת הטלוויזיה ועורר את סקרנותי, 'עולם התוהו' . בכיתוב על העטיפה הוגדר 'עולם התוהו' בתור 'סרט אימה עוצר נשימה מבית היוצר של "זעקת הנפטר"' . רוב הסרטים נמכרו בחלקים — שניים, שלושה ואף ארבעה חלקים לסרט, כך שיש לקנות את כל החלקים כדי לראות סרט אחד שלם . הסרטים אינם זולים . תקליטור סי . די . רום לצפייה במחשב ביתי או קלטת וידאו עלו 50 - 80 שקלים כל אחד ( קלטות הווידאו מיועדות בעיקר לדתיים לאומיים ולחרדים בעלי מקלטי טלוויזיה ) . בשל המחיר לא יכולתי לקנות באותו רגע סרטים בכמות ראויה לשמה, ועוד תהיתי כיצד מתמודדים הצרכנים החרדים עם

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר