|
|
עמוד:10
10 תיך נאת האן חִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ, יַלְדִּי, מֵאָז הַזְּמַן שֶׁבּוֹ נְהָרוֹת וְהָרִים עוֹד שָׁכְבוּ בְּתֹהוּ . חִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ כְּשֶׁעוֹד הָיִיתָ שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה, אַף שֶׁצְּלִיל הַקּוֹנְכִיָּה הִדְהֵד פְּעָמִים רַבּוֹת בַּעֲשֶׂרֶת הַכִּוּוּנִים . מֵהָהָר הָעַתִּיק שֶׁלָּנוּ הִשְׁקַפְתִּי לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת וְזִהִיתִי אֶת צְעָדֶיךָ בִּשְׁבִילִים רַבִּים כָּל כָּךְ . לְאָן מוּעָדוֹת פָּנֶיךָ ? בְּחַיִּים קוֹדְמִים תְּכוּפוֹת לָקַחְתָּ אֶת יָדִי וְיַחַד הָלַכְנוּ בְּנֹעַם . שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת יָשַׁבְנוּ לְמַרְגְּלוֹת עֲצֵי אֹרֶן עַתִּיקִים . עָמַדְנוּ זֶה לְצַד זֶה בִּשְׁתִיקָה מַאֲזִינִים לְקוֹל הָרוּחַ הַקּוֹרֵאת לָנוּ בְּרֹךְ וְנוֹשְׂאִים עֵינֵינוּ אֶל לֹבֶן הָעֲנָנִים הַשָּׁטִים הָלְאָה . אַתָּה הֵרַמְתָּ וְהִגַּשְׁתָּ לִי אֶת הֶעָלֶה הָאָדֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסְּתָו וַאֲנִי לְקַחְתִּיךָ דֶּרֶךְ יְעָרוֹת שְׁקוּעִים בְּשֶׁלֶג עָמֹק . אַךְ בַּאֲשֶׁר נֵלֵךְ, תָּמִיד נָשׁוּב אֶל הָהָר הָעַתִּיק שֶׁלָּנוּ, לִהְיוֹת קְרוֹבִים אֶל הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, לְהַזְמִין אֶת הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל לְהַשְׁמִיעַ בְּכָל בֹּקֶר אֶת קוֹלוֹ, וְלַעֲזֹר לְכָל הַבְּרוּאִים לְהִתְעוֹרֵר . - מת וך “ ב קצ ה ה י ע ר ” מ את ת י ך נא ת הא ן .
|
|