|
|
עמוד:14
ספי קופרמן 14 כמובן אינה טענה אגואיסטית, אלא הבנה והכרה ביחסי הגומלין הענפים הקיימים בחברה האנושית . האי‑‑אלימות מכירה ביחסי גומלין אלה . בכך ניווכח ביתר שאת כאשר אדון בקינג ובמלקולם X המאוחר בספר זה . נוסף על כך, האי‑‑אלימות קשורה עבור באטלר לאלמנט נוסף שאותו היא מכנה ״ניתנות 8 למעשה, אם נחזור למושג ההגנה להתאבלות״ ( grievability ) . העצמית, ניתן לומר שתפיסת העצמי במסגרת זו טומנת בחובה אי‑‑שוויון מהותי ביחס להחלת הניתנות להתאבלות - העצמי במובנו הרחב מובן כמי שניתן להתאבלות, כחיים, בעוד האחר אינו מובן ככזה . ככלל, ניתן לומר שהאלימות מניחה חוסר שוויון ביחס לניתנות להתאבלות . על פי דרכה של האלימות ישנם חיים שאינם ניתנים להתאבלות ולכן ניתן להפעיל 9 אלימות נגדם . דבריה של באטלר מציבים לפנינו אתגר . בעיקרו של דבר, מדובר בהצבת אלטרנטיבה לא‑‑אלימה בת‑‑קיימא להתנגדות האלימה . בכך מתמזגת דאגתה של באטלר עם השאלה הפציפיסטית שהצגתי בתחילת דבריי . בהמשך לכך, ספר זה מבקש להרים את הכפפה הפילוסופית ולהציב את תורת ההתנגדות הלא‑‑אלימה של קינג כאלטרנטיבה בת‑‑קיימא לתורת ההתנגדות האלימה של פאנון . על מנת לעשות זאת יש להתייחס אל ההתנגדות האלימה ברצינות הראויה, על מנת שיעלה בידינו להבין את הסוגיות שאליהן היא נדרשת ואת האופן שבו ההתנגדות הלא‑‑אלימה מתמודדת עם סוגיות אלו . נשוב לרגע לממי . מסקנותיו בספרו מתקבלות תוך כדי חשיפת הדיאלקטיקה בין כובש לנכבש וביאור מהלכה . דבריו בניתוח התהליך מרתקים, אך לא אלווה את הקוראים בפירוט נבכיהם . זאת מכיוון שניתוחו של פאנון את המצב הקולוניאלי עושה שימוש באותה דיאלקטיקה על מנת לקבוע שהיא אינה מספקת - ונימוקיו משכנעים . כפי שנראה בפרק השני, פאנון
|
|