|
|
עמוד:12
12 דוד קיטרון ואמונתו החזקה ביכולת התיקון והריפוי של הטיפול הנפשי הופכים אסופת מאמרים זו לספר שממנו יוכלו מטפלים רבים לקבל מושג ברור על עבודה טיפולית במסורת זו . באופן גלוי, וללא שמץ של יומרה, פורש בפנינו דוד הגות סדורה על משנתו הטיפולית, המושפעת בעיקר מוויניקוט ומקוהוט . דוגמאות מהספרות, מהמקרא, מההיסטוריה ומהפילוסופיה מספקות שלל תובנות על היבטים שונים של השקפת עולמו ההומניסטית, שעיקרה נוכחות מגיבה, מעורבת ומשתתפת מצד המטפל . לאורך תשעת פרקי הספר מתאר דוד קיטרון גם את הקשיים שהוא עצמו ניצב בפניהם באחדים מטיפוליו וגם את התלבטויותיו וכשליו הבלתי מודעים ( למרות קפדנותו הוא "שוכח" לרשום את תאריך תחילת טיפוליו כדי להדחיק את מִשְׁכָם הארוך ) . מתיאורי המקרה הרבים בספר עולה כי דוד קיטרון, בהתאם למסורת העצמי, מאמץ עמדה טיפולית שבה הוא שואף להתמסרות עמוקה לצורכי המטופלת, מבלי לבקר אותה ומבלי לנסות לשנות צרכים אלה ו"להתמירם" בעמדה עצמאית יותר . עמדה זו מציבה אתגרים גדולים עבורו . למשל, במאמרו הראשון על מטופלים הנמצאים תקופות ממושכות בטיפול ( במקרה זה יותר מעשרים שנה ) , דוד כותב על ספקותיו לגבי טיפול כה ארוך : "איזה מין טיפול זה בכלל ? ! מה בדבר מבחן התוצאה ? האם אנחנו עושים את העבודה הנחוצה והמצופה מטיפול ? האם יש התקדמות ? האם מגיעים להישגים משמעותיים ? לא אחת אני תוהה שמא כל שאני עושה הוא להקשיב למטופל מגולל בפרטי פרטים את היום – יום של חייו, פגישה אחר פגישה, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה" . מה שעוזר לדוד קיטרון לשאת טיפול זה ואחרים הוא אמונתו הבלתי מתפשרת שאותה הוא מבטא במקומות רבים בספר, "שאפילו מטופלים כרוניים מסוגלים ומצליחים לעבור שינוי מבני משמעותי" . על פי תפיסה זו, צורכי הזולתעצמי הם צרכים
|
|