|
|
עמוד:14
גבריאלה מן 14 שפרויד הציב בפנינו ; הולך מעבר לחקר הנפרדות כפי שההגות הקלייניאנית של השלכות והשלכות נגדיות מציעה ; ומציג חשיבה על מרחב אין‑‑סופי של גלוי וחבוי כאשר החבוי, הפוטנציאל, עשוי להתגלות בתנאים קונטקסטואליים מסוימים, כמו בהקשר של פסיכואנליזה . בחקר זה של הרבדים השונים של התודעה, מתברר שרבדים גלויים מושתתים לעיתים קרובות על שניות ועל פיצול, בשעה שהרבדים הסמויים מהעין מושתתים על אחדותיות . ההתבוננות הרוחנית חותרת לרובד זה של אי‑‑שניות . ממד רוחני זה עובר כחוט השני בכל הפרקים . בין שמדובר בפיצולים של זהות, בפיצולים בין מטפלת שמאלנית ומטופלת ימנית, בפיצול בין מפגעים לקורבנות, בפיצולים בעצמי שמקורם בטראומות קשות בעקבות השואה או בעקבות מלחמה ובמיתוסים שונים שהפסיכואנליזה אימצה לחיקה - כולם מגלים תנועה בין פיצול לבין איחוי והתמרה . נוכחות משוקעת בזולת, כפי שהפסיכואנליזה יכולה להציע, מטפחת התמרה מסוג זה ויכולה לתרום למימושן של חוויות שטרם נחוו ואפילו להתהוות של עצמי וירטואלי . האיכות הרוחנית בספרה של מן מוזנת על ידי נגיעה עדינה בהגות הבודהיסטית . הגות זו חתרה לטפל בסבל האנושי כמו הפסיכואנליזה, אך גם הציעה פרקטיקות לתרגול כזה . נגיעה זו עדינה וסמויה בפרקים רבים, אך גם מגיעה לדיון מפורט בפרק התשיעי . שם הזיקה בין הפסיכואנליזה לבין ההגות הבודהיסטית מגיעה לדיון ברור וחד‑‑משמעי . בכל אחד מהפרקים חומרים קליניים מדגימים בצורות שונות את התהליך הפסיכואנליטי אשר ממוקד בהתמרות אלה .
|
|