|
עמוד:12
ויקטור רובינוב 12 את הגבול בין חלום לבין מציאות . להמחשת הנקודה הזאת אני מציע להתבונן בציוריו של הירונימוס בוש ( Hieronymus Bosch ) , שנולד בהולנד בשנת ,1450 נפטר שם בשנת ,1516 ומעבר לכל ספק הטרים את הסוריאליזם ; כדוגמה ניתן לקחת את ציורו "גן התענוגות הארציים" . אפשר גם לומר זאת כך : אני מנסה ליצור ספר פסיכואנליטי סוריאליסטי . איני אוהב הקדמות ארוכות ולכן אגש ישר לעניינים ולפרויד, שבעמודים 74 ו‑‑ 75 של פירוש החלום כותב שהקדמונים התייחסו לחלום כמכיל מסרים אלוהיים לגבי העתיד . בהתאם לכך אתייחס גם לספרו זה כאל חלום ניבוי . בעמוד 147 ( בעיקר בהערות ) מתאר פרויד את שיטת פירוש החלום של אריסטו ושל ארטמידורוס איש דלריס ( שחי ככל הנראה במאה השנייה לספירה באימפריה הרומית ) , ומילותיו זורמות באופן הבא : "אריסטו העיר בעניין זה, שמפרש החלומות הטוב ביותר הוא זה שמסוגל לתפוס את נקודות הדמיון בצורה הטובה ביותר ; שכן, תמונות החלום הן כתמונות במים, מעוותות על ידי התנועה, ומי שיודע לזהות את האמת בתוך התמונה המעוותת פתרונו הוא הקולע ביותר" . ועכשיו התייחסותו של פרויד לארטמידורוס איש דלריס ( באותו העמוד ) : "עקרון אמנות הפירוש שלו, עיקרון האסוציאציה, זהה, לפי גומפרץ, למאגיה . משמעו של דבר בחלום הוא הדבר שאותו הוא מזכיר . למותר לציין שזה הדבר שהוא מזכיר לפותר החלום ! " . מזכיר הדבר עד מאוד את הטיפול הפסיכואנליטי בגישה האינטר‑‑סובייקטיבית - גם כאן המטפל הקדמוני מקשיב למבקש העזרה בהבנת החלום ( בהבנת החלקים הלא‑‑מודעים של נפשו, המעיקים אליו בחייו הליליים ) , עושה reverie ( אם אשתמש במושגו של ביון, 1962 ) ומחזיר ללקוח את הבנותיו, מנוסחות באמצעות חשיבה פורמלית . למעשה, התמונות במים אינן מעוותות, ההפך הוא הנכון : הן המציאות הנפשית בצורתה
|
|