|
|
עמוד:14
אינטרנטיקה | 14 | שגרת חייהם ואת תחביביהם . שירים שאהבתי היו יחידים ; כתובים על גב היומן או תלויים על ארונות של אנשים שמהם למדתי . את ספרי השירה הראשונים שלי קניתי בחנות "תמיר ספרים" במושבה הגרמנית או בסניף של "צומת ספרים" במדרחוב . בשתיהן היו כונניות שירה מפוארות ולצידן מרחב מצומצם שהיה אפשר להשתהות בו ולקרוא את שמות הספרים והמשוררים, לדמיין אותם הופכים לדמויות . האמנתי ששירה היא טקסט שיש בו סוד וחוכמה, ולכן יש להשתהות עימו עד שיתגלה . האמנתי ששירה היא אומנות שיש בה קרבה ואינטימיות, שהיא אומנות של מעטים, לא משום שלא כולם ראויים לה, אלא משום שכולם ראויים ליחסים הקרובים שהשירה מזמנת . כניסת האינטרנט התרחשה בתהליך בזק תרבותי, והמהירות שאפיינה את מהותו המריצה גם את כל הקשור בשירה . עם עליית הרשת החברתית הכרתי פתאום את המשוררים, את פניהם, את שגרת יומם ואת הגיגיהם ; מקוראת נעשיתי למשתתפת, והמרחב הלימינלי שאִפשר לי לקרוא כרצוני, בפרטיות, בחופשיות, צומצם . כשהיה המשורר אנונימי, יכולתי אני הקוראת להיות גיבורת השירים, עכשיו כבר היה לי ברור כי גיבורי השירים הם מי שכתבו אותם, והמידע הביוגרפי הזמין והרב מתעקש לסייע לי בקריאה ובפענוח ולהניח את הפרשנות שלי על פי רוב — בחוץ . אם הייתי רגילה לחשוב על משוררים כעל אלים אנושיים המחזקים את קיומי היומיומי, פתאום נעשיתי אני לזו המתבקשת לחזק אותם בלייקים, בשיתופים ובתגובות . גם הספר הטומן בתוכו את מסע הקורא הוחלף ב"סינגלים" הנשלפים כמו מודעות מטעם הכותב, והחוט המתוח, הסקרני, הצמא, שחשתי כקוראת המגלה לאט-לאט שיר, ספר או משורר, התרופף פתאום כשבאחת נשמט עליי כל המידע, והצימאון הומר ברוויה גדולה . עם זאת אני אוהבת את קרנבל הקולות הרבים, הנחוצים, את הנדיבות הגדלה בין יוצרים, את היכולת של המשורר לפרסם שיר בפרסום עצמאי, ללא תלות בגורמים אחרים . אבל כל זה קרה לי מהר מדי ובלי שבחרתי בזה, אולי כך קרה גם לכם . לכן הספר הזה מציע לעצור רגע, להריץ הכול לאחור, לתאר את התהליך המהיר הזה ולדון בו — לחשוב עליו והפעם אולי אף לבחור בו .
|
|