פתח דבר

עמוד:14

הספר מוקדש לזכרה של אמי, פאני . בנערותה היא איבדה את משפחתה בשואה, במהלכו של לילה אחד . כל מה שנראה יציב בחיי החברה - מוסדות, שלטון, נורמות וקשרים - נעשה לה מפוקפק וארעי . הלקח מחורבן עולמה היה ההכרח להתקומם נגד עוולות, בלא מורא . שגרת מלחמותיה העיקה עליי בילדות . היום אני חושב על כך בגאווה ובצער : אמי רבה מריבת עולמים על אמת ויושר, אמיצה במאבקיה ואמיצה בתבוסותיה . כשחשבתי על גבורת רוחו של ליבוביץ נזכרתי בגבורתה . אשתי, ורד, עזרה לי להתפנות מחובותיי כדי לכתוב את פרקי הספר ; יעל דקל, אריה טפר ואריה ספוזניק קראו קטעים מכתב היד והעירו הערות ; סמדר רוטמן, תמר הרמן ועופר שיף טיפלו בהוצאת הספר ; מתן חרמוני ערך את כתב היד - לכולם אני מודה מעומק הלב . 14 בדממה וקול

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא