|
|
עמוד:10
10 הילה שלומית קינל - לימוני הספרותי והועמדה בשורה אחת עם הסופרים הקנוניים בני זמנה . ובכל זאת , סיפוריה המוקדמים החלו להיחשף רק בראשית שנות 4 בספר זה אתאר אתה – 70 עם מחקרה החלוצי של נורית גוברין . היוצרות על ייחודן ועל תרומתן המיוחדת לספרות התחייה : מצד אחד הן נענו לכתיבה הגברית ההגמונית של התקופה — לז ' אנרים המקובלים ולשיח בן התקופה . בו – בזמן הן הציבו לה נרטיב אלטרנטיבי שחתר תחת השיח הגברי וקיים איתו דיאלוג . כתיבתן של שלוש הפרוזאיקניות בשנים אלה אמנם אינה רבה מבחינת הכמות , ומבחינות רבות היא עשויה להיחשב " בוסרית ", אולם חשיבותה מכרעת בכמה עניינים : היא מבטאה ומשקפת תהליכים היסטוריים – תרבותיים שלא באו לידי ביטוי בספרות הגברית של התקופה , ובאופן הזה מהווה תיאור משלים להבנת התקופה . יתר על כן , הפרוזה של שפירא , בארון ואלישבע היא מניצניה של הפרוזה שכתבו נשים בעברית — היא ממשיכה את יצירתן של בנות תקופת ההשכלה באירופה במחצית השנייה של המאה ה – 19 ומקבילה לכתיבתן של בנות העלייה הראשונה והשנייה . כתיבתן של השלוש מהווה , אם כן , את ראשיתה של מסורת כתיבה נשית עברית , תשתית להבנת מגמות בכתיבה הנשית והשיח הפמיניסטי בספרות העברית מאז ועד היום . 1 . ספרות התחייה מבחינה כרונולוגית הייתה שפירא מבוגרת מבארון ואלישבע בעשור . בשונה מהן , היא ישבה במרכז הספרותי בוורשה יחד עם סופרים צעירים אחרים כגון ה " ד נומברג , שלום אש , אברהם רייזין וי " ד ברקוביץ , והסתופפה בקרב האוטוריטות הספרותיות של הדור הראשון של תקופת התחייה — פרישמן , פרץ , או בן – אביגדור . מבחינות רבות אפוא שפירא משתייכת לדור הסופרים 5 בדומה למרבית בני דור זה , אף היאהראשון ומושפעת ממנו מאוד .
|
|