|
|
עמוד:14
14 מיכל פיק חמו המונוליתית , התערערות האמון במדינה ובמוסדותיה לצד התגברות של פחד , איום וחוסר ביטחון מוגברים שחשו אזרחי ישראל . התכנסות רגשית זו התבטאה בסרטים העלילתיים . לכן ההתרכזות בשאלת מצבו של הקולנוע הישראלי , שיקום מעמדו והצלחתו המסחרית הסיטה את תשומת הלב מהרטוריקה החדשה שעולה מהיצירות . הקולנוע הישראלי המתחדש נקט טקטיקות המתכחשות לסימניה המובהקים של התקופה שבה נוצרו הסרטים — המצב הביטחוני – פוליטי והכלכלי המפלג את החברה , התנאים הגיאו – פוליטיים המורכבים , השפעתו של מצב הכיבוש — אך בעיקר זה קולנוע שהתנתק מחוויות טרור ואימה בלתי פוסקות אשר בולטות בהיעדרן מהנרטיב ומהייצוג . הסרטים שסימנו את השבת האמון של הקהל הרחב ושל המוסדות ) מעניקי הפרסים הרשמיים ( ביטאו את השיח ההגמוני החדש כאשר התנתקו מייצוגי המקום הישראלי והתמקמו במרחב אוניברסלי מדומיין . לכן , בניגוד למוסדות התרבותיים – חברתיים , שראו בהם ביטוי אותנטי ועשיר לרבגוניות של החברה הישראלית , אדגים כיצד מבעד לגיוון החזותי והתמטי הסרטים חולקים נרטיב – על דיסוציאטיבי ושימוש שמרני וסטראוטיפי בייצוג הגיבורים , וכמובן — רב בהם המשותף על השונה . הקולנוע הישראלי שמופק לאחר שנת 2000 מבטא שיח פוליטי חדש , המבטא הכחשה וחוסם את עצמו בפני המציאות . מכיוון שהוא אינו מעצב תובנות חדשות בנוגע למצבנו הלאומי , הוא נעדר אופק של שינוי . המסרים הפוליטיים המשתמעים ממנו מבטאים חוסר אונים סימבולי והפניית גב לריבוי תרבותי ולמגוון של אפשרויות קיום . באופן פרדוקסלי , אלו תנאים אנטי – ביקורתיים המרדימים את חושינו , ובאופן הזה סוחפים את הקהל ומעודדים את הצפייה בהם . יחס זה אל המציאות בולם ניצני מחאה , ביקורת או רפלקסיה חברתית מקומית . ואולם התעתוע אינו מוביל להקלה . בשער השני , באמצעות דיון בשישה מבין הסרטים שהופקו בתקופה זו , אשר כל אחד מהם זכה לצפיות מרובות וגרף את פרס אופיר בשנה שבה הופק , יודגם כיצד הסרטים חולקים נרטיב – על משותף המאפיין מצב תרבותי של דיסוציאציה פוסט – טראומטית ומציעים מהלך דומה של התגוננות , התנתקות , היפרדות וקיטוע מהמציאות האקטואלית . הסרטים אינם מבקשים להתגבר על תחושת הייאוש שמאפיינת את התקופה אלא מבטאים שבר ערכי , אידיאולוגי ומוסרי , ולכן תהא זו טעות להבינם כמבטאים אקספרסיה אוניברסלית על מצבו של האדם בחברה הפוסט – מודרנית ) אוטין 2008 ( . הסרטים אינם מספקים מבט מרוחק וביקורתי על התקופה אלא מביטים בה בהזדהות ובקבלה ללא סייג . לדוגמה , בסצנת הסיום של הסרט חתונה מאוחרת ) קוסאשווילי 2001 ( עומד
|
|