|
|
עמוד:14
14 דרור חוברה והחלו לבסס מחדש את חייהם ואת כלכלתם . שכונה חדשה נבנתה ליהודי צנעא, אשר יכלה לספק “מרחב מחיה" ליהודים הרבים שבאו למצוא בה מלאכה ושכר ; אך בתחומי החברה והמדינה הורעו חיי הקהילה היהודית . הנהגת הקהילה חזרה לתפקוד לאחר תקופה ארוכה של שיתוק, אם כי בחופש מוגבל . שנאת הערבים ליהודים גדלה והתעצמה בשל ההגנה היחסית אשר לה זכו מצד השלטון העות'מאני . הערבים המשיכו להתאכזר ליהודים, והשלטונות לא נקפו אצבע עבורם . כל אלו תרמו לייאוש ולאכזבה מהחתירה לקבלת שוויון זכויות תחת השלטון העות'מאני בדומה ליתר היהודים ברחבי האימפריה העות'מאנית . באותה העת התחוללו תמורות חברתיות, מעמדיות, כלכליות, פוליטיות ודתיות בקרב יהודי תימן . עם כיבוש תימן בידי העות'מאנים בשנת תרל"ב ( 1872 ) , נכללו תימן וארץ ישראל במסגרת מדינית אחת תחת האימפריה העות'מאנית, והמעבר מארץ לארץ היה חופשי ללא כל הגבלות . תרמו לכך שכלול אמצעי התחבורה בים סוף וכרייתהּ של תעלת סואץ ( תרכ"ט - 1869 ) . זיקתם ההיסטורית של יהודי תימן לארץ ישראל, המתבטאת בתפילה וביצירה הפיוטית שנוצרה בתימן, הלכה והתהדקה יותר . השמועות על חלוקת קרקעות בארץ ישראל בחסות רוטשילד ומתן היתרי עלייה ארצה עשו להן כנפיים במחנות ישראל בתימן . שינויים אלו הביאו קהילות שלמות לעלות ארצה מתוך מטרה יעודה לפתוח תקופה חדשה בארץ ישראל . אורח חיים סגור גרם לאותם עולים חדשים להיחשף מצד אחד לעולם החדש, ומצד שני לעמוד משתאים בפני הלם תרבותי מעמיק, שכן חלפו שנים רבות עד שמהגרים אלו הסתגלו לעולם זה והתאימו את עצמם אל חידושיו בכל תחומי החיים . נקודת הפתיחה של המהגרים התימנים הייתה כשידם על התחתונה . מהגר שעוקר לארץ אחרת מארץ מולדתו מביא עימו ממון ונכסים שישמשו אותו בשנות קליטתו הראשונות בארץ היעד,
|
|