|
|
עמוד:10
10 הקדמת המחבר 4 מבקש להאט את התהליך ההיסטורי, "לביית" כיניתיו "כיתתי מולד" ) את הזמן וכך, לביית את בני האדם . השמאלני-שהיה-לכיתתי מאבד את דרכו לחלוטין כשהוא מנסה לפרש את המציאות ואת ההיסטוריה דיאלקטית ונופל למלכודת של עמדות פטליסטיות במהותן . הכיתתי הימני נבדל מבן הפלוגתא השמאלי שלו בכך שהוא מנסה לביית את ההווה כדי שהעתיד ( כך הוא מקווה ) ישכפל הווה מבוית זה, בעוד השמאלי תופס את העתיד כאילו הוא קבוע מראש — מעין גורל בלתי נמנע, מזל, ייעוד . מבחינתו של הימני, "היום", כשהוא מקושר לעבר, הוא נתון שאינו בר-שינוי ; עבור השמאלי, "המחר" מוכתב מראש, מוכרע באופן נחרץ . הימני והשמאלי הללו, שניהם גם יחד ריאקציונרים, מכיוון שנקודות המוצא שלהם בתפיסות שגויות, אף אם שונות, של ההיסטוריה . תפיסות שגויות אלה גורמות לאלה גם אלה לפתח צורות פעולה ששוללות את החופש . העובדה שהאחד מדמיין הווה "ממושמע" בעוד האחר מדמיין עתיד מוכרע מראש, אין משמעה שהם משלבים ידיים ונעשים צופים בלבד ( האחד, בציפייה להמשכיותו של ההווה ; האחר, בהמתנה להתממשותו של העתיד ה"ידוע" מכבר ) . אדרבה, כשהם כולאים את עצמם ב"מעגלים של ודאות" שמהם אינם יכולים להימלט, הם "יוצרים" את האמת שלהם-עצמם . ואולם אמת זו אינה האמת של מי שנאבקים לבנות את העתיד ושמקבלים על עצמם את הסיכונים הכרוכים בבנייה זו ; היא גם אינה האמת של מי שנלחמים כתף אל כתף ולומדים יחדיו כיצד לבנות עתיד זה — שממילא אינו דבר מה נתון, שאנשים יכולים לקבלו מן המוכן, אלא דבר מה שצריך להיווצר על ידם . כיתתיים משני הסוגים, שנוהגים בהיסטוריה באותה תחושה של בעלות, מוצאים את עצמם לבסוף בלי העם — מה שאומר, בסופו של דבר, שהם נגדו . בעוד הכיתתי הימני, שכולא את עצמו בָּאמת "שלו", בסך הכול מממש את תפקידו הטבעי באופן זה, הרי שהשמאלי, שנעשה כיתתי ונוקשה, שולל את עצם טבעו . ועם זאת, בזמן שאלה גם אלה סבים סביב האמת "שלהם", כולם מרגישים מאוימים כשאמת זו מוטלת בספק . וכך, כל אחד מחשיב כל דבר שאינו האמת "שלו" כשקר . 4 ראו Educação como Prática da Liberdade .
|
|