|
|
עמוד:7
״ואפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק מתוך קיום חנוק ונואש לעבר עתיד טוב וחופשי יותר . לעבר מציאות שעדיין איננה קיימת, שרובה עשוי ממשאלות לב . מדמיון . העוגן נזרק ונאחז בקרקע העתיד, והאדם, ולפעמים חברה שלמה, מתחילים למשוך את עצמם אליו . ״ דויד גרוסמן
|
|