|
|
עמוד:14
14 הודל אופיר אחר אופן הפקת הסיפור — תהליך הנותר לא פעם סמוי במעשה הייצוג . הספר נצמד לסיפורים הפרטיים הדבוּרים ולפיכך מציג מיעוט של קטעי יומן אתנוגרפיים — גם כאן כדי לסייע לקוראים לשמור על הרצף הסיפורי . עם זאת, פרשנותי ממרחק הזמן נשענת על תובנות שעלו מתוך שעות ממושכות של שהייה משותפת עם בנות שיחי . הנשים שסיפוריהן נבחרו לספר מתגוררות במקומות שונים שלהם אופי ותנאים מובחנים, והן מייצגות דורות אחרים : שתיים מהנשים, הוותיקות בתחום, הן באמצע שנות ה – 40 לחייהן, וגילן של השתיים הצעירות הוא כ – 30 . כל אחת מהן היא דמות מרתקת ומורכבת בפני עצמה, אך מעבר לדמותה הייחודית האישית, בחרתי בה משום 18 מיקומה החברתי של כל אחתשלסיפורה יש גם ערך אנליטי . 19 שלמהנשים, מסלול חייה ובחירותיה משקפים גם אופציה מבנית האופן שבו אישה פלסטינית אזרחית ישראל מתמודדת עם הבחירה לעסוק בריקוד בחברה ערבית . כך, למשל, כשאני דנה בסיפור חייה של אישה שהמאפיין הבולט של דרך פעולתה הוא תנועה גמישה בין גבולות חברתיים ותרבותיים, אני בוחנת את טקטיקת הפעולה הזו גם בקרב נשים – מורות ויוצרות מחול אחרות מהקבוצה האתנו – לאומית הזו, או בקרב פרקטיקנטיות של מחול בחברות מסורתיות באופן רחב יותר ; או כשאני מתבוננת באישה אחרת שבחרה להינשא בגיל צעיר כדי שתוכל להמשיך לעסוק בריקוד, אני פותחת פתח להבנה מעודנת יותר של שיקולים דומים של נשים אחרות, שמתמודדות עם רצונן העז לעסוק בריקוד בחברה שאינה רואה זאת בעין יפה, ושבה נישואים ומשפחה הם ערך מוסרי עליון ותו – תקן לתקינות אישית 18 . את ההשראה למבנה הספר ולרעיון המתודולוגי שבבסיסו אני שואבת מספרה הנפלא של פנינה מוצפי – האלר ( 2012 ) , בקופסאות הבטון : נשים מזרחיות בפריפריה הישראלית . 19 . שם, 6 .
|
|