|
|
עמוד:13
13 כוריאוגרפיה של שינוי באופן שאינו נענה באופן אוטומטי למושגים של "מוכפפות" מגדרית או לאומית, "אחרוּת" אתנית – לאומית או "שוליוּת" מקצועית . התנאים המבניים והנסיבות החברתיות – תרבותיות, הכלכליות והפוליטיות, וכן הנסיבות הפרטיקולריות שעיצבו את הסיפורים ואת נתיבי החיים של בנות שיחי, היו עם זאת לנגד עיניי, תועדו ביומניי והיו מסד לחשיבתי המושגית . המחקר מתווסף לַספרות על אומנות ואומנים פלסטינים בישראל 17 ומשרטט את התפתחותה של זירת פעולה העוסקים בזהות ובשפה במחול אומנותי כחלק מהתהוותה של ספֵרה אומנותית – יצירתית רחבה יותר . בשונה ממחקרים אחרים העוסקים באומנות פלסטינית כתיאטרון, קולנוע, ספרות ואומנות חזותית, מחקרי מתייחס לא רק לתוצר האומנותי או לייצוג הבימתי שמפיקות היוצרות, אלא גם — ובאופן נכבד — לתהליכי ההוראה והחניכה שלהן . שני ההיבטים הללו, המופע הבימתי והעבודה החינוכית, שזורים ומשורגים זה בזה בעבודתן — מבחינה פרקטית, פדגוגית ואידאולוגית . על הספר ועל המחקר ארבעת פרקי הספר נושאים את סיפוריהן של ארבע מורות – יוצרות ממשתתפות המחקר . צירו של הפרק המוקדש לכל אחת מהן הוא הסיפור שסופר לי בריאיון שערכתי עימן בפגישתנו הראשונה, בשנה הראשונה למחקר . בטקסט הזה אני עורכת קריאה ממרחק, בחלוף זמן, ולאור היכרות קרובה עם עבודתה של כל אישה ומערכת היחסים שנוצרה בינינו . הראיונות המופיעים בספר נדחסו לכשני שלישים מהיקפם המקורי, וקולי בהם צומצם כדי להקל את הקריאה . שאלותיי המופיעות בטקסט מאפשרות לקוראים לעקוב גם אחריי, החוקרת ; אחר הנחותיי וסקרנותי, או במילים אחרות, 17 . ראו למשל : בן – צבי, 2014 ; 2014 Nasrallah, 2011 ; Nashif,
|
|