|
|
עמוד:12
12 הודל אופיר הערבית ועל אומניה של החברה הערבית, יוצריה ומוסדות התרבות 12 ומניעת התשתית לפיתוח זהות אתנית – לאומית ברורה של שלה, 13 שאלתי על תלמידות ותלמידים בבתי ספר ערביים בישראל, קיומה של אפשרות שבנות ובני נוער, כמו גם אנשי אומנות וחינוך, יפנו לערוצים אחרים כדי לבסס ולחזק את זהותם . חינוך בלתי פורמלי עשוי להיות ערוץ כזה . כיצד מבנים זהות פלסטינית דרך גופניות מחולית – מערבית ? שאלתי ; כיצד מתווכים עולמות תוכן ועולמות ידע בין תרבויות דרך גוף רוקד ? בהֶקְשר הפנים – תרבותי הערבי, שאלתי על המתח שנוצר בין ערכים מסורתיים ובין תחום אומנותי כמחול, שעניינו הוא פעולה והצגה של גוף ושהמשתתפות בו הן בעיקר בנות, נערות ונשים . כיצד חוות הנשים הרוקדות – המורות את המתח הזה וכיצד הן פועלות ומתמרנות בתוכו ? מה הם הנתיבים והתנאים המאפשרים את קיום אומנות המחול בחברה הערבית – פלסטינית בישראל ? כיצד עשויה זירה זו להוות אתר לפעולה ולסוכנות של נשים ? שאלות אלה עומדות במוקד הספר, והן נידונות דרך סיפור חייהן של ארבע נשים . ריקוד בתרבויות ערביות נותר שדה שמעט מאוד נחקר ונכתב 14 קומץ פרסומים בלבד — כולו של חוקרות וחוקרים על אודותיו ; מערביים — עוסק בו . עם המחקרים הללו נמנים פרסומים המציגים 15 בחינה היסטורית – תרבותית של ריקוד במרחב הגאו – פוליטי הזה, 16 לעומת זאת, מחקרי, או נרטיבים של עוסקות ועוסקים במחול . שספר זה מבוסס עליו, הוא מחקר אתנוגרפי הממוקד בגוף הרוקד, היוצר והמלמד של נשים . האתגר שעמד בפניי היה להקשיב לסיפוריהן ולאפשר להן להישמע ולהיראות מתוך גופן וחווייתן, 12 . 2006 Golan - Agnon, ; חמדאן, 2007 . 13 . רימון – אור, 2015 ; יונה, 2015 . 14 . 2014 Rowe, Buck & Martin, 15 . ראו 2008 Rowe 2010 ; Shay, Martin, 2012, 2013 a, 2013 b ; Rowe, 2008 ; Rowe, Buck & Martin, 2014 . 16
|
|