|
|
עמוד:10
10 הודל אופיר ידעתי . הריקוד, כך חשתי, היה ערוץ — אולי כזה שחיפשתי זמן רב — שבו אפשר להיפגש סוף – סוף . גם יפו, הקרובה יותר למקום מגוריי הנוכחי בשפלה, הייתה במסלולי נסיעותיי . לוח העבודה של משתתפות המחקר, השונה משלי, הקל עליי לקיים את שגרת עבודתי כמרצה לצד עבודת שדה מתמשכת . ימי שישי בערב, למשל, היו ימים עיקריים של עבודה בסטודיות, מפני שלמחרת לא התקיימו לימודים בבתי הספר וניתן היה לעבוד עד מאוחר . כך גם בימי החג הרבים שבלוח השנה העברי, שבהם התקיימה, כמובן, פעילות שגרתית בסטודיות הערביים . המרחקים הגדולים שנסעתי במכוניתי נהיו לזמני מעבר ; בין תרבויות, בין שפות, בין יישובים וקהילות, שהאידאולוגיה הלאומית – ציונית הישראלית מפרידה ביניהם בדרך כלל בקווים חדים . מחול אומנותי בחברה ערבית בשונה מהוויה תרבותית ישראלית – יהודית של "מדינה רוקדת", שבה מתקיימת פעילות ענפה ביותר של ריקוד בשלל זירות 5 נשים ערביות העוסקות במחול אומנותי אינן עניין חברתיות, טריוויאלי . החברה הערבית בישראל היא חברה מסורתית שיחסה 6 שליטה קפדנית במיניותן ובגופן של נשים לריקוד ולגוף מורכב . 7 צניעות, מתקיימת בחברה זו דרך מערך שלם של ערכים כמו כבוד, הטלת דופי ובושה, ומתבטאת בהגבלת תנועתן של נשים במרחב 5 . אופיר, 2012 : 375 . 6 . 2013 Shay, 2008 ; Martin, . שורשים היסטוריים למעמדו הנמוך של המקצוע בחברה הערבית מופיעים במחקרה של חסן ( 2008 ) , ועדויות רבות לכך מופיעות בדבריהם של פרקטיקנטים של מחול במדינות ערביות בספרם של רואו, בק ומרטין ( 2014 Rowe, Buck & Martin, ) , ועלו גם במחקרי . 7 . "כבוד" במשמעות honor , או شرف בערבית .
|
|