|
|
עמוד:8
8 הודל אופיר במרחקים שווים זו מזו . למוזיקה גוון פולקלוריסטי, נגינת חליל עץ ודרבוקות בנעימה החוזרת על עצמה . גם בריקוד יש מוטיבים פולקלוריים בסוגי הצעדים, הרקיעות, הקפיצות והפניות, אך הוא מורכב ועשיר מריקוד עממי וניכר שהנערות מאומנות בטכניקות – מחול מערביות ושולטות היטב בגופן . הכוריאוגרפיה משחקת במקצבים ובמיקומים, שוזרת מחול מודרני – עכשווי ועממי ויוצרת צירופים מפתיעים . הבנות רוקדות בביטחון ובנוכחות מלאה ; שתיים מהן בולטות במיוחד . אני מסתכלת סביב, על התיירים המעטים שהתקבצו סביב החגיגה, אך בעיקר על האנשים שבאו לאירוע ועל ההתרחשות כולה : שתים – עשרה נערות רוקדות בחוץ ברחבת הכנסייה האורתודוכסית במרכז העיר נצרת, וקהל של כשלוש מאות איש סביבן במעגל תומך ומפרגן . התיעוד הדיגיטלי ירחיב עוד את מעגל הצופים כשיועלה לרשתות החברתיות . במחשבותיי עולים המופעים ואירועי המחול של החודש האחרון בקהילות ערביות בגליל : המופע של אתמול באולם הסינמנא בנצרת, "הנביא" של להקת "אל – אמל", יצירתה של וידאד עטאללה בבימויה של רשא ג'השאן, המבוסס על הטקסטים של ג'ובראן ח'ליל גובראן . המופע התקיים באולם מלא עד גדותיו זה הערב השני ברציפות, וכיסאות נוספים הוכנסו לאולם כדי לקבל בודדים נוספים מהרבים שביקשו להיכנס . יום קודם לכן הופיעה סחר דאמוני עם יצירתה "בתלם" בעירהּ, בשפרעם, והתקבלה בה בחום ; בתחילת החודש הופיעו רקדניה של ראבעה מורקוס, להקת "רִמאז", עם תזמורת ומקהלת "ביאת" בהיכל התרבות מעלות – תרשיחא במופע "זמן אל – טֻרְשאן" ( עת החירשים ) , וזכו לחשיפה רחבה ולתגובות אוהדות ; ובספטמבר התקיים בתיאטרון אל – מידאן 1 ערב של שלוש עבודות סולו בביצוע רקדנים מתיאטרון בחיפה 1 . התיאטרון נסגר בינתיים בעקבות שלילת תקציבו ממשרד התרבות, על רקע ביקורת פוליטית סביב העלאת המחזה "הזמן המקביל" .
|
|