|
|
עמוד:13
13 המחאה המזרחית בוואדי סאליב באמצעותם את המדינה ולסייע להם בכך, ובין החשש מפני הקושי של המדינה לעמוד בזרם העולים האדיר ומפני אופייה ההולך ומשתנה של החברה בארץ . לאורך שני העשורים הראשונים למדינה ניהלה הנהגתה מדיניות עלייה סלקטיבית, שבה ניתנה עדיפות לעולים צעירים, בריאים ומפרנסים, למעט כשהיה צורך דחוף והכרחי להעלות בעליית הצלה את כל מי שאפשר . חלק מהטיפול הרפואי בעולים המיועדים ניתן בארצות המוצא וחלק ניתן בישראל . בריאותם של העולים ואופן הטיפול בהם היו גורם מרכזי ביישום העלייה הסלקטיבית . רבים מהעולים עברו בדיקות וטיפולים רפואיים, חלקם מניעתיים, עם הגעתם לארץ . עבור רבים מיוצאי ארצות האסלאם סימלו במשך השנים טיפולי הגזזת, כמו גם הריסוס בדי-די-טי, יחס מפלה מצידו של הממסד הישראלי וחוסר רגישות עד כדי אכזריות מצדו . אלא שהריסוס בדי-די-טי היה נהוג בארץ עוד בימי המנדט הבריטי ; עולים מארצות שונות, ובכלל זה ארצות אירופיות, שנכנסו לארץ בצורה מוסדרת או לאחר תקופה במחנות המעצר הבריטיים, רוססו בחומר זה להדברת טפילים שונים מעל גופם . יתר על כן, במלחמת העולם השנייה נעשה שימוש נרחב בחומר זה לצורך הרחקת חרקים וטפילים מגופם של בני אדם ולצורך מאבק במחלות כדוגמת המלריה וטיפוס . בעיית הגזזת נחשפה באמצע המאה ה- ,19 ומאז עוררה תשומת לב ברחבי העולם ונחשבה בארצות מערב אירופה לבעייתם של אזורים לא מפותחים . הטיפול באמצעות הקרנות רנטגן בחולי גזזת בארץ ישראל החל כבר ב- 1946 . הוא ניתן ליוצאי ארצות שונות ובייחוד ליוצאי מזרח אירופה . כשהטיפול באמצעות הקרנות החל בארץ, הוא היה הטיפול המקובל במחלה זו ברחבי העולם . בקרב המטופלים בהקרנות לראש היו רבים מיוצאי צפון אפריקה, עקב שכיחות הגזזת ביניהם והעלייה הדרמטית במספר העולים מארצות אלו . ב- 1960 הסתיים הטיפול בהקרנות נגד הגזזת, לאחר שב- 1958 נכנס לשימוש טיפול חדש . לימים התברר שמי שעבר את ההקרנות
|
|